הטעויות של משרד האוצר עולות לנו ביוקר

>> משרד האוצר הוא המשרד הכי יעיל והכי אפקטיבי בממשלת ישראל. אין אף משרד אחר שמצליח להוציא תוכניות מן הכוח אל הפועל בהיקף, במהירות ובאיכות כמו משרד האוצר. למעשה, בלי משרד האוצר כמעט אף רפורמה צרכנית מהותית ב-20 השנים האחרונות לא היתה נעשית.



משרד האוצר הוא גם המשרד הכי חזק בממשלה. חזק עד כדי כוחנות. יש שיאמרו, חזק עד כדי דורסנות. כך, באמצע העשור הקודם החליט אגף התקציבים באוצר כי קצה נפשו במינהלת מרכז ההשקעות בתמ"ת. זוהי אותה המינהלת האחראית על הפעלתו של חוק עידוד השקעות הון, שבמסגרתו המדינה מסייעת למפעלי יצוא באמצעות מתן מענקים או מתן הטבות מס. למינהלת יש תקציב נתון של מענקים ושל הטבות מס, והיא המחליטה כיצד לחלק אותם - אילו חברות יקבלו סיוע וכמה.

לפחות, למנהלת מרכז ההשקעות היה תקציב כזה, עד 2005 - כאשר החליט אגף התקציבים כי התפקוד שלה אינו יעיל דיו. לו היה יכול, היה האגף פועל לסגירת המינהלת. מאחר שמהלך כזה משמעו היה מלחמת עולם עם שר התמ"ת, החליט אגף התקציבים להתחכם. במקום לסגור, הוא פשוט יהפוך את מינהלת מרכז ההשקעות למיותרת. לפיכך, באותה שנה נעשה שינוי בחוק עידוד השקעות הון ונקבע בו המסלול הירוק - מסלול ישיר לקבלת הטבות מס, במסגרת החוק, ללא צורך באישור מינהלת מרכז ההשקעות לשם כך.



המסלול הירוק החליש מאוד את מינהלת מרכז ההשקעות. עם זאת, המסלול הירוק השיג עוד תוצאה, קצת פחות רצויה. מסלול הטבות המס בחוק עידוד השקעות הון, שהיה קודם מסלול המוגבל בתקרת תקציב ואשר מינהלת מרכז ההשקעות חילקה אותו במשורה, נהפך למסלול פרוץ שאינו מוגבל עוד בתקרת תקציב. כך, בתוך שנה זינקו הטבות המס במסגרת חוק עידוד השקעות הון לסכום חסר תקדים של 4-5 מיליארד שקל בשנה.



באיחור הבין אגף התקציבים את הטעות שעשה. ההתחכמות שלו עלתה למדינה במיליארדי שקלים של הטבות מס שנתיות, המחולקות לכל דורש ללא בקרה וללא הגבלה. יצואנים חזקים ויציבים, כמו חברת טבע למשל, שכלל אינם זקוקים להטבות מס מהמדינה, נהפכו לצרכנים אדירים של הטבות כאלה, על חשבון הקופה הציבורית המדולדלת.



אין צורך לתהות אם היה באגף התקציבים מי ששילם בראשו על הטעות הזאת. בכמה מובנים, משרד האוצר אינו שונה משאר משרדי הממשלה - הוא גרוע בדיוק כמותם בכל הקשור לתהליכי קבלת החלטות, בחינתם והסקת מסקנות. לא רק שאין הסקת מסקנות אישיות, אלא שגם אין הסקת מסקנות מבניות. האפשרות כי אגף התקציבים באוצר יחזור על טעות דומה לזו שנעשתה בחוק עידוד השקעות הון ב-2005, טעות שעלתה לאוצר המדינה ב-4 מיליארד שקל בכל שנה, היא אפשרות קיימת - מכיוון שדבר לא השתנה בתהליכי קבלת ההחלטות באוצר בעקבות הטעות הזאת.



בין השאר, דבר לא השתנה בדרך קבלת ההחלטות בנוגע להטבות מס. 35 מיליארד שקל של הטבות מס מחולקים מדי שנה. לפי נתוני מינהל הכנסות המדינה, מדובר בהטבות המהוות 19% מהכנסות המדינה (4.5% מהתוצר), אשר לו היו מבוטלות ניתן היה להפחית את מס ההכנסה בשיעור של 5%-15%.



בפועל, חלק הארי של הטבות המס אינו ניתן לביטול. חלקו משום שההגדרה שלו כהטבה היא מטעה (מס רווח הון מוגדר כהטבת מס מכיוון שהוא נמוך ממס הכנסה), וחלקו משום שהוא הטבה שהכל מכירים בנחיצותה (הטבת מס על חיסכון פנסיוני). עם זאת, היקף ההטבות שניתן להטיל ספק בנחיצותן - חוק עידוד השקעות הון, מס שבח, קרנות השתלמות, מע"מ פירות וירקות או מע"מ אילת - מגיע ליותר מ-12 מיליארד שקל בשנה.



ההטבות האלה מעולם לא נבחנו ברצינות. זה לא שאין ניסיונות לבטלן. אחת לכמה זמן מעלה האוצר הצעות לבטל חלק מההטבות האלה, וכמעט תמיד ניגף אצל הפוליטיקאים. ואולם הניסיון לבטל שונה לחלוטין מהניסיון לקבוע מדיניות מושכלת לחלוקת הטבות מס. זה לא קרה. בעוד כל שקל שיוצא מתקציב המדינה מותנה בעמידה במבחנים של גודל התקציב, גודל הגירעון הממשלתי וגודל החוב הלאומי, הרי שמיליארדי שקלים נגרעים מהכנסות המדינה בלי להניד עפעף. אף אחד לא קבע מעולם תקרת הוצאה לפגיעה בהכנסות המדינה, קריטריונים לגריעה מהכנסות המדינה או סדר עדיפות.



התוצאה היא, כמו במקרה של חוק עידוד השקעות הון, שמיליארדים יכולים לעוף מהחלון של הכנסות המדינה - מבלי שאיש מתבקש להסיק מסקנות מכך.