דעיכתה של מדינת הרווחה

ניו יורק טיימס

>> גמה דיאז, ספרדייה בת 34, חשבה שעשתה עסקה לא רעה: היא התקבלה למשרה כפקידת רכש במדריד לפני 12 שנה מתוך הבנה כי משכורתה תהיה נמוכה, אך אמינה. היא היתה יכולה לצפות להעלאות קבועות בשכר, לשעות נוחות, לשישה שבועות של חופשה בשנה, לפנסיה נאה ולהטבות המקובלות - החל בביטוח בריאות וכלה בדיור מסובסד.



ואולם כיום, על רקע צעדי הצנע שנקטה ספרד, החישובים הזהירים של דיאז יורדים לטמיון: משכורתה הופחתה, עתיד הפנסיה מוטל בספק ואפילו מעון היום של בנה השני - שצפוי להיוולד באוגוסט - יהיה יקר יותר.



"לא יכולות להיות יותר אשליות לגבי עזרה מהמדינה", אמרה דיאז בביתה, שנמצא בבניין אפרורי בבעלות הממשלה בפאתי העיר. "אנחנו מדברים על זה כל הזמן. אנחנו מדברים על זה עם החברים. אנחנו מדברים על זה עם המשפחה. הפחד הוא החלק הגרוע ביותר".



זהו סיפור שחוזר על עצמו ברחבי אירופה ומזין את ההפגנות ואת השביתות שעצרו את התנועה בנמלי התעופה, חסמו כבישים, וביוון אף הידרדרו לאלימות קטלנית.



בעבור מיליוני אירופאים, המשכורות הצנועות והמסים הגבוהים אוזנו באמצעות יתרונותיו של המודל החברתי - רשת ביטחון לכל החיים, שבתקופת השגשוג האחרונה נראתה כאילו נהפכה לנדיבה יותר ויותר.



כיום טוענות ממשלות ברחבי אירופה כי אין להן ברירה אלא לקצץ בהטבות הסוציאליות, לפחות לעת עתה. ההכנסות ממסים נופלות, האוכלוסייה מזדקנת והגירעונות מתרחבים - ומאיימים על היורו. קיצוצים והעלאות מסים הוכרזו באירלנד, בספרד, באיטליה, ביוון ובפורטוגל. אפילו בצרפת, שעד כה החזיקה מעמד, הועלתה הצעה כעת להעלות את גיל הפרישה הרשמי מ-60 ל-62.



ואולם הרפורמות עלולות להתברר כחביות חומר נפץ פוליטי. בספרד הן מתרחשות בתקופה גרועה במיוחד. צעדי הצנע פוגעים באוכלוסייה שכבר מתקשה להתמודד עם שיעור האבטלה הגבוה ביותר בגוש היורו - 20% בסך הכל, 40% בקרב הצעירים. במקרים מסוימים משפחות שלמות שורדות מדמי הפנסיה של הסב.



הצעד הבא: שביתה כללית בספטמבר



עם כל הצעה חדשה, צנחה והלכה הפופולריות של הממשלה הסוציאליסטית. בסקר שנערך באחרונה עלה כי יותר מ-50% מתושבי ספרד רוצים שראש הממשלה, חוסה לואיס רודריגס ספאטרו, יכריז על בחירות מוקדמות, שבהן יפסיד ביותר מ-10%.



כשספאטרו הכריז על הצעד להמרצת הכלכלה בשבוע שעבר - רפורמה בחוקי העבודה, שאינם מאפשרים לפטר עובדים מבוגרים - האיגודים, שבאופן מסורתי היו בעלי בריתו, קראו לשביתה כללית בספטמבר, הראשונה זה כמעט עשור.



"אלה זמנים כואבים", אמר אנחל טורה טורה, מזכ"ל המשרד למדיניות כלכלית וליחסים בינלאומיים. "יש לנו מודל שאנחנו מוקירים. אנחנו חברה מתורבתת. אנחנו משלמים מסים ודואגים לצורכי האוכלוסייה. השאלה היא אם זה בר קיימא?"



צעדי הצנע בספרד, שכללו קיצוצי שכר לעובדי ציבור, הקפאת קרנות הפנסיה וביטול מענק לידה בסך 3,300 דולר, הם גלולה שקשה לבלוע מבחינתם של דיאז ובן זוגה, רוברט גרסייה, 34.



רק לפני שנתיים סברו בני הזוג כי קיבלו את כל ההחלטות הנכונות והם בדרכם לחיי נוחות של המעמד הבינוני, עם הטבות שכללו מעונות יום מסובסדים לילדים ומשכנתא נטולת ריבית הניתנת לעובדי עירייה.



הם יכלו להרשות לעצמם טלוויזיה גדולה עם מסך שטוח וחופשות ברוסיה ובסין. הם שיפצו את המטבח ואת האמבטיה. כשילדם הראשון, אנדרס, נולד לפני 22 חודשים, הם השתמשו בכספי המענק כדי לרכוש מכונית גדולה יותר.



כיום דיאז מתחרטת על אותן רכישות. היא מתקשה להתמודד עם קיצוץ של 5% במשכורתה, שכיום היא 2,000 דולר בחודש, ונערכת לקיצוצים נוספים. הנורות החסכוניות באנרגיה שתלויות חשופות בסלון הבית, כפי הנראה לא יזכו לאהיל בזמן הקרוב. תקציב הבילויים וההנאות יופחת לאפס, והיא תצטרך לוותר גם על החנייה המקורה.



מה שמטריד יותר היא העובדה שגרסייה, נהג באתר בנייה שב-2009 נותר ללא עבודה, עלול לאבד שוב את עבודתו. פרויקט העברת המים שבו הוא עובד, בשכר של כ-1,200 דולר בחודש, עשוי להימנות עם ההשקעות בתשתיות שהממשלה תיאלץ לבטל כדי לחסוך בכסף.



גרסייה רותח מזעם. הוא היה רוצה שהבנקאים, שלדעתו אחראים למשבר, ישלמו מסים ויועמדו לדין. גם הממשלה אינה זוכה להערכתו. ביום שהוכרזו צעדי הצנע הראשונים הוא ראה בטלוויזיה את ראש העיר מדריד ואת השר לעבודות ציבוריות כשהם נהנים מאירוע ספורט בגרמניה.



"אם אין לנו כסף, איך יכול להיות שהם שם?", תהה. "אני לא מבין למה אנחנו מקצצים ברווחה. תסתכלו על המונרכיה. מה היא שווה? למה אנחנו משלמים להם? ויש הרבה מקום במגזר הציבורי לקיצוצים - מכוניות שרד, נסיעות רשמיות".



בבחירות האחרונות הצביע גרסייה לספאטרו. לדבריו, הוא לא יעשה זאת שוב, אף כי אינו מוצא חלופה אמיתית. "אני מקווה שאיש לא יצביע", אמר. הוא מתכוון להצטרף לשביתה בספטמבר וכועס על כך שיצטרך להמתין זמן כה רב.



גרסייה ודיאז מתקשים להבין את מערכת הבריאות בארה"ב. הם סבורים שביטוח בריאות לכל הוא זכות בסיסית. "בהיבט הזה ארה"ב לא נראית כמו מדינת העולם הראשון", אמר גרסייה.



לבני הזוג אין כמעט חסכונות, והם מעריכים כי הקיצוצים בשכרם יוקצו לתשלומים עבור קרנות הפנסיה וביטוח הבריאות כרשת הביטחון הבסיסית שלהם. בתקופות קשות הם העריכו כי יוכלו להיעזר בהוריהם, שפרשו לגמלאות. אך גם הכנסות הוריהם קוצצו. הפנסיה שקיבלה אימה בת ה-62 של דיאז, מריסול אלקלה, בסך 1,600 דולר בחודש, הוקפאה אף שהחוק בספרד מבטיח העלאה בפנסיה בהתאם לעלות המחייה.



בדומה לספרדים רבים, אלקלה בחרה לצאת לפנסיה מוקדמת. היא עבדה במטבח של בית ספר פרטי, אך לדבריה, עם השנים התקשתה להרים את הסירים הכבדים. היא מפחדת מהעתיד, ונזכרת בימי שלטונו של פרנקו, אז תושבי העיר התקשו להשיג מזון. "מה שקורה כיום מפחיד אותי בדומה למה שהרגשתי כשהייתי ילדה קטנה", אמרה אלקלה. "איזה עתיד יהיה לילדים?"