ניו יורק כשמטיילים בשכונת אסטוריה ברובע קווינס הניו-יורקי, לא קשה להבחין שרוב התושבים הם ממוצא יווני. הדגל בצבעי תכלת-לבן מתנופף כמעט בפתח כל חנות, לרבות מרכולים ובתי קפה. בניגוד למקובל בארה"ב, נראה שהיוונים לשעבר לא מסוגלים לסגור את הערב לבד מול הטלוויזיה. הם מרבים להתכנס יחדיו ב"פרלמנטים" שכונתיים בבתי קפה שעברו הסבה לטברנות, בסגנון המוכר מהמולדת הישנה.
אלא שאורח החיים היווני הססגוני נמצא כעת תחת מתקפה. הידרדרותה של יוון אל סף פשיטת רגל גרמה ללא מעט כלכלנים ועיתונים במערב לכנות את היוונים "עצלנים" ו"בלתי יצרנים". ביקור בקהילה היוונית בניו יורק, עיר שבה עצלנות היא מלה גסה במיוחד, הוא הזדמנות לבדוק אם אורח החיים והאופי היווני הם שהובילו לקריסה הכלכלית - או שמא מדובר בגורמים סביבתיים ומבניים שלהם אחראית המדינה.
דמיטריס קוסמידיס, מנהל סניף סופרמרקט של רשת "טיטאן פוד", היגר לארה"ב לפני 20 שנה. הוא מודה, תוך דיבור קולני ומלא התלהבות, שיש שוני מהותי בין אורח החיים היווני לזה האמריקאי. "יש לנו פילוסופיית חיים שונה מזאת של האמריקאים. אנחנו המצאנו את הדמוקרטיה, ולכל יווני יש דעה לגבי כל נושא והוא לא יהסס לומר אותה, במיוחד כשהוא לא שבע רצון ממשהו. קח לדוגמה את דליפת הנפט במפרץ מקסיקו. כאן בניו יורק אף אחד לא הפגין בגלל זה. ביוון, לעומת זאת, התושבים יוצאים לרחובות על עניינים קטנים. איש לא נשאר בבית כשהוא נתקל בעוול".
נראה שמרבית היוונים לא אוהבים להישאר בבית גם כשהעניינים מתנהלים על מי מנוחות ואין בעיות מיוחדות.
"זה נכון שאנחנו אוהבים ליהנות מהחיים. לצאת החוצה, להיפגש עם אנשים, לשבת בטברנה. היוונים הם עם שמתרועע עם אנשים. אנחנו לא יכולים לשבת לבד בבית בערב מול הטלוויזיה, כמו שמקובל כאן בארה"ב".
כשמעלים בפניו את הטענות נגד העצלות היוונית, הוא ממהר להתגונן בנימוקים כלכליים דווקא: "אנחנו לא עצלנים, אנחנו פשוט יודעים איך לחיות, ולא רוצים לעבוד כל היום כמו עבדים. אתה מכיר מישהו שנהיה מיליונר מכך שהוא עבד קשה בתור שכיר? הקלישאה שמעבודה קשה עושים כסף היא לא נכונה. הבוס שלך הוא זה שעושה כסף מהעבודה הקשה, לא אתה. הרי חיים רק פעם אחת. אל תאמין למי שאומר לך אחרת".
ומה קורה לאופי היווני כשהוא מגיע למדינה שבה העבודה והחריצות נהפכו כמעט לדת? "האופי היווני לא משתנה בארה"ב", מבהיר קוסמידיס. "מספיק שתעשה סיור בערב ברחבי השכונה ותראה את הטברנות המלאות באנשים. עם זאת, כמו כל המהגרים בארץ חדשה, היוונים, גם המשכילים ביותר, נתקלים בקשיים והם צריכים לעבוד הרבה יותר קשה מהאמריקאים. אז הם עובדים קשה שמונה שעות, ואחר כך הולכים להיפגש עם חברים. אנחנו לא מוותרים על החיים האישיים שלנו".
המנטליות מכתיבה לא לשלם מסים
נראה שזה מצליח ללא מעט מהם. הקהילה היוונית בארה"ב היא בין הקהילות העשירות במדינה. 50 היוונים-אמריקאים העשירים ביותר שווים יותר מ-50 מיליארד דולר, ומנהלים עסקים בשווי כולל של כ-300 מיליארד דולר. זאת אולי הסיבה לכך שלפני כשלושה חודשים ניצל ראש ממשלת יוון, יורגוס פפנדריאו, ביקור בוושינגטון לפגישה עם קבוצת מנהיגים כלכליים יוונים-אמריקאים במטרה לשמוע את עצתם. בפגישה לקחו חלק כ-20 אנשי עסקים מובילים כמו אנדריאו ליבריס, נשיא ומנכ"ל ענקית הכימיקלים דאו כימיקל, ששווי השוק שלה הוא כ-30 מיליארד דולר, ג'ון פ. קאלמוס, נשיא קרן נאמנות המנהלת כ-30 מיליארד דולר ואיל הנפט ג'ון קטסימאטידיס.
אנשי העסקים העלו בפני פפנדריאו שורה של הצעות שעיקרן הגברת הפרודוקטיביות ביוון, מלחמה בשחיתות ובביורוקרטיה, ויצירת סביבה טובה יותר למשיכת השקעות מחו"ל. קטסימאטידיס אמר לעיתון "גריק ניוז": "סיפרתי לראש הממשלה סיפורי אימה מהעבר על הביורוקרטיה ועל הסחבת שבהן נתקלנו כשניסינו לעשות עסקים ביוון. יוונים אמריקאים רבים נכוו כשניסו לעשות עסקים במולדת. האנשים ביוון אוהבים לנהל את העסקים שלהם בעצמם, והם ממש לא אוהבים אאוטסיידרים". קטסימאטידיס הציע לראש הממשלה היווני להקים משרד ממשלתי שיטפל במשיכת השקעות מחו"ל ויעבוד ישירות מול ראש הממשלה.
ההצלחה הכלכלית של היוונים בארה"ב מעלה את ההשערה כי היוונים, כמו היהודים, מצליחים בכל מדינה - מלבד זו שלהם. בכל הנוגע ליהודים, התיאוריה גורסת כי המנטליות הגלותית - שמכתיבה שתמיד יש לרמות את הפריץ - היא האחראית לכך. לדעתו של האדריכל גרגורי גורג'ס, הסיבה לאי ההצלחה היוונית היא הכיבוש הטורקי של יוון. "ליוונים יש עדיין מנטליות של עם שחי תחת כיבוש טורקי בן 500 שנה. בזמן הכיבוש, הכנסייה היוונית גבתה מסים מהתושבים והעבירה אותם לכובש הטורקי. זה גרם לכך שהתושבים ניסו תמיד להתחמק מתשלום מסים. המנטליות הזו קיימת גם ביוון של היום".
במקביל לשכלול השיטות להעלמת מס, היוונים לא זנחו לרגע את המשנה הסוציאליסטית ואת הדרישות שלהם מהממשלה לקבל שירותים. גורג'ס, למשל, שילם 40 דולר עבור חמש שנות לימודי אדריכלות - כלומר 8 דולרים לשנה. כשהבן שלו למד יחסים בינלאומיים באוניברסיטה אמריקאית, לעומת זאת, הוא נאלץ לשלם 200 אלף דולר עבור התואר. "אזרחי יוון מקבלים שירותי חינוך ובריאות בחינם ואנשים בקושי משלמים מסים - זה לא יכול היה להימשך לאורך זמן", אומר גורג'ס.
אחד הגורמים שמעודדים התחמקות מתשלום מסים הוא האכיפה - או אי האכיפה - היוונית. "הדברים מתנהלים באמצעות משא ומתן", מספר גורג'ס. "אתה אומר למס הכנסה - הרווחתי כך וכך השנה ואני רוצה לשלם שיעור מס מסוים. הם אומרים לך שאתה צריך לשלם יותר, ואז מתנהל משא ומתן והצדדים נפגשים באמצע. אין מערכת מחשוב מתוחכמת כמו זאת שבארה"ב. זאת לא ארה"ב, שבה אין חוכמות וגם את אל קפונה הכניסו לכלא על התחמקות מתשלום מס".
לומדים מהקהילה הישראלית
המשבר הקשה השורר במולדת גרם מבוכה לקהילה היוונית בארה"ב. לאחר הגאווה הרבה שהסבו להם המשחקים האולימפיים המוצלחים באתונה ב-2004, הם נאלצו לנחות על קרקע המציאות ולהשיב לשאלות קשות מצד חברים אמריקאים. הפעם האחרונה שבה הם עמדו בפני קונפליקט בין ארץ מולדתם למדינתם החדשה היתה ב-1985, כשנשיא ארה"ב דאז, רונלד רייגן, הוציא אזהרת מסע ליוון בעקבות חטיפת מטוס מאתונה ללבנון ורציחתו של קצין אמריקאי בידי החיזבאללה. הקהילה היוונית-אמריקאית נאבקה אז רבות למען ביטול אזהרת המסע. הפעם הם מתמודדים עם המצב דרך הניסיון של קהילה אחרת למודת משברים במולדתה: הקהילה הישראלית בניו יורק.
"הקיץ הזה אנחנו מטיילים ביוון. אנחנו אוהבים את יוון - אנחנו נעזור ליוון. אם אנחנו, כיוונים-אמריקאים, לא נעשה זאת - מי יעשה זאת?" תחת הסיסמה הזו יצא לפני שבועיים העיתון האמריקאי-יווני "גריק ניוז" בקמפיין לעידוד התיירות למולדת. המו"ל ועורך העיתון, אפוסטולוס זופאניוטיס, היגר לניו יורק לפני כ-30 שנה. "ההתגייסות של היהודים האמריקאים למען ישראל, גם בזמנים הקשים ביותר, היוותה השראה לכולנו", מסביר זופאניוטיס מהיכן שאב את הרעיון לקמפיין. "אנחנו רואים שהקהילה הישראלית שחיה בארה"ב מבקרת בישראל גם בזמן מלחמות. אז למה שיוונים-אמריקאים יחששו לבקר ביוון, שבה אין מלחמה אלא לכל היותר הפגנות ושביתות?"
העיתון מנמק את הקמפיין בכך ש"המולדת שלנו הגיעה לשפל המדרגה. במהלך 30 שנות החברות באיחוד האירופי המדינה שלנו הפסיקה לייצר. הענף היחיד שעדיין חזק הוא ענף התיירות, שמהווה 20% מהתמ"ג ומעסיק 30% מכוח העבודה".
אלא שלא כל היוונים האמריקאים שותפים לתחושת הסולידריות. נהג המונית גרגורי קומאטס, שיושב מחוץ לחנות מכולת שעליה מתנוסס דגל יוון, אומר כי הוא לא חושב שתפקידו לעזור. "למה שאני אתרום לממשלה? כדי שיוכלו לגנוב יותר? הם חייבים ללכת לעבוד. אם אין מספיק כסף במדינה, הציבור צריך לצאת לעבוד. הם חיים על הלוואות של האיחוד האירופי. העשירים גונבים ולא משלמים מסים, אז למה לתת להם עוד כסף?"
גם קוסמידיס לא תומך ברעיון התרומה למולדת. "לתרום למי? לגנבים? הרי מישהו יצטרך לטפל בתרומה כדי שתגיע ליעדה, ואם אני אתרום - למי בדיוק זה יגיע?"
התחושה שיוון היא מדינה מושחתת עולה לעתים קרובות בשיחות עם בני הקהילה בארה"ב. "בארה"ב אתה מקבל תעודת לידה אחרי שתי דקות", אומר קוסמידיס. "אם תבקש תעודה כזו ביוון, יגידו לך - אני עסוק היום, תבוא מחר. אבל אם תשלם 20 יורו מתחת לשולחן, תקבל אותה בו במקום. הדבר נכון גם לגבי קבלת רישיון נהיגה".
"כאן בארה"ב, אם אני מבקש תרופה מסוימת לכולסטרול גבוה, אני חייב להראות מרשם", מוסיף זופאניוטיס. "אם אני אבקש את אותה תרופה שוב, לפני נסיעה ליוון למשל, המערכת הממוחשבת לא תיתן לי אותה כי רשום כמה פעמים כבר ביקשתי את התרופה ומתי. ביוון, לעומת זאת, נחשף באחרונה שאנשים קנו תרופות מוזלות עם מרשמים של אנשים מתים. בארה"ב מערכת המחשוב הרבה יותר מתוחכמת, ומונעת רמאויות".
אבל יש בכל זאת נקודה אחת, משמעותית מאוד, שבה יוון עולה על ארה"ב. "אני גאה מאוד להיות יווני, למרות המשבר", אומר גורג'ס. "ביוון יש כבוד לבן אדם. אף אחד לא נהפך להומלס כמו בארה"ב. השיטה הקפיטליסטית הדורסנית של ארה"ב מתייחסת לכל אדם על פי הישגיו בלבד, וללא סולידריות. כשיש משבר כלכלי, המובטלים שאיבדו את עבודתם נשארים גם ללא טיפת כבוד אנושי. ביוון, לעומת זאת, יש סולידריות חברתית רבה. גם אם תאבד את כספך ואת מקום העבודה שלך, לא תאבד את הכבוד ולא תיזרק לרחוב".
גם קוסמידיס גאה במוצאו היווני ואף סבור שיש לשים את המשבר בפרופורציות הנכונות. "אתה יודע כמה זמן העם שלנו קיים? יותר מ-10,000 שנה. אתה חושב שזה המשבר הכי קשה שעברנו? הרי היינו תחת כיבוש, עברנו כבר משברים קשים יותר והצלחנו לעמוד בהם. אז זה ישבור אותנו?"
אך המציאות הכלכלית הקשה הצליחה לערער אפילו את הכבוד היווני המושרש כל כך. במצעד לכבוד יום העצמאות היווני, הנערך בשדרה החמישית במנהטן מדי שנה מאז 1951, חל השנה שינוי משמעותי. במקום כ-40 חיילי המשמר הנשיאותי (ה"אווזונס") הלבושים בבגדים המסורתיים, הסכימה יוון לממן את נסיעתם של כ-20 בלבד. במקביל, בוטלו קבלות הפנים לרגל יום העצמאות ה-189 בכל השגרירויות והנציגויות היווניות בחו"ל. בקהילה היוונית בארה"ב הורמו בתגובה לא מעט גבות לאור הסמליות שבצעדים אלה. "הממשלה רצתה לשדר מסר שאין זה זמן לחגיגות, אבל מרבית הקהילה היוונית האמריקאית לא היתה מרוצה מכך", אומר זופאניוטיס.
ואם יש דבר אחרון שבכל זאת הצליח להשאיר את היוונים עם מורל גבוה - לפחות תקופה מסוימת - הרי אלה משחקי המונדיאל שבהם השתתפה. יוון ניצחה את ניגריה, אך אז הפסידה במשחק מול ארגנטינה, והודחה מגביע העולם. ראש הממשלה פפנדריאו רואה ברוח הספורטיבית מתכון ליציאה מהמשבר. "אם יוון רוצה להיחלץ מהמשבר", אמר בראיון לבלומברג בשבוע שעבר, "היא חייבת להפגין את אותה רוח קבוצתית שאיפשרה לה את הניצחון הראשון בתולדותיה במונדיאל".
הקהילה היוונית בארה"ב
אוכלוסיה: 1.6 מיליון איש
ריכוזים עיקריים: ניו יורק רבתי, שיקגו, דטרויט, בוסטון, בולטימור, קליוולנד
יוונים אמריקאים מפורסמים: השחקנית ג'ניפר אניסטון, הקומיקאית טינה פיי, הפוליטיקאי מייקל דוקאקיס, העיתונאי ג'ורג' סטפנופולוס
"הבוס שלך עושה כסף, לא אתה": היוונים בניו יורק לא מתבלבלים ושומרים על הגאווה
רונן שיביאק
1.7.2010 / 14:20