המלצת הקנייה של תום פרידמן: בורסת פלסטין

מאת תומס פרידמן



פססס. יש לי טיפ השקעה. מוכנים? מדד אל קודס.



מה זה? זה מדד בורסת פלסטין, השוכנת בשכם. למדד היתה שנה טובה, והוא מגלם בתוכו סיפור מעניין.



"הוא נתן ביצועים טובים יותר מהבורסות ברוב ארצות ערב", אמר סמיר חולילה, מנכ"ל פלסטין דיוולופמנט אנד אינווסטמנט, הבעלים של הבורסה. בורסת פלסטין הוקמה ב-1996 עם 19 חברות שנסחרו בה, וכיום יש בה 41, ועוד שמונה שיצטרפו השנה. החברות כוללות את הבנק המסחרי של פלסטין, המרכז הכירורגי של שכם, חברת החשמל הפלסטינית וחברת מרכזי הקניות הפלסטינית. "רובן נסחרות בחסר בגלל הסיכון הפוליטי", אמר חולילה. אז אם לא אכפת לכם מקצת תנודתיות, יש הרבה פוטנציאל רווח כאן. בקרוב תהיה תעודת סל שעוקבת אחר מדד אל קודס, כך שתוכלו לשבת באמריקה ולהמר בעד או נגד שלום ברשות הפלסטינית.







התרחבות מדד אל קודס היא חלק ממערך רחב יותר של שינויים בגדה המערבית בשנים האחרונות תחת הנהגתו של סלאם פיאד, ראש הממשלה, שהיה כלכלן בבנק העולמי, שהוציא לדרך מהפכה פלסטינית אמיתית. היא מבוססת על בניית יכולת ייצור ומוסדות ולא רק על התנגדות לכיבוש הישראלי, מתוך הנחה שאם הפלסטינים יוכלו לבנות כלכלה אמיתית, כוח בטחון מקצועי ומנגנון ממשלתי שקוף ואפקטיבי, יהיה בלתי אפשרי עבור ישראל לשלול מהם את זכותם למדינה בגדה המערבית ובשכונות הערביות של מזרח ירושלים.



"אני חייב לציין שהמגזר הפרטי השתנה", אמר חולילה. "פעם נהגו להתלונן כל הזמן ולהגיד שאי אפשר לעשות כלום. והפוליטיקאים ניסו ליצור אווירת התנגדות - ללא כל פיתוח תחת הכיבוש".



פיאד והבוס שלו, הנשיא מחמוד עבאס, שינו זאת. מצב הרוח הוא של שיפור בכלכלה הפלסטינית. "פיאד אמר לנו, 'אתם, הקהילה העסקית, אינם אחראיים לסיום הכיבוש. אתם אחראים להעסקת אנשים ולהתכונן לקראת הקמת מדינה. וזה אומר שעליכם להיות חלק מהעולם הגלובלי, לייצא וליבא. כך כשתקום מדינה לא יהיה לנו רק מזבלה. נהיה מוכנים".







בפגישה במשרדו ברמאללה, פיאד הפגין מצב רוח מעודד. הכלכלן שנהפך לפוליטיקאי נראה נוח יותר בהתרועעות עם בוחריו בגדה המערבית, שם בנה בשקט את הפופולריות שלו באמצעות חפירת בארות מים, הקמת בתי ספר חדשים ומפעלי טיהור מים. בכירי המטכ"ל בצה"ל אמרו לי שכוח הביטחון החדש שבנה פיאד הוא הדבר האמיתי - עד כדי כך שישראל הסירה את רוב המחסומים בתוך הגדה. מסחר פנימי והשקעות מתחילים לזרום, ואפילו תושבים מעזה מתחילים לעבור לפה.



מאמציהם של עבאס ופיאד לבנות מדינה הם עדיין בחיתוליהם, ותלויים בקבוצה קטנה של טכנוקרטים, חברי האליטה העסקית וכוח הביטחון המקצועי החדש. ככל שקבוצה זו תתחזק, היא תעמוד בפני יותר התנגדות מהקאדר הוותיק של פתח בגדה, שלא לדבר על החמאס עזה. אולם הוא התקווה היחידה שנשארה לפתרון של שתי מדינות.



הדבר החשוב ביותר שהנשיא אובמה יכול לעשות כאשר ייפגש עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ב-6 ביולי, הוא לדחוף אותו לוותר בהדרגה על השליטה בערים הגדולות בגדה ולהעבירה לרשות הפלסטינית, כך שפיאד יוכל להראות לאנשיו, כפי שהוא אומר, שמה שהוא בונה הוא מדינה עצמאית, "ולא תרגיל בהסתגלות לכיבוש נצחי". וכך תוכל ישראל גם לבחון אם כוח הביטחון הפלסטיני החדש יוכל באמת לשמור על השקט בלי שישראל תצטרך לפלוש מדי לילה. אין דבר שיחזק את הפיאדיזם יותר מזה.







אני מתרשם גם מאי הנוחות שמעורר הפיאדיזם הזה בקרב ערבים וישראלים. עבור הערבים שהתאהבו ברעיון של הפלסטינים כקרבנות תמיד, שנמצאים ב"מאבק מזוין הרואי" להשיב את כבוד פלסטין והערבים, פיאד וניסיונו לבנות מדינה אינם אותנטיים. רק איחוד נסיכויות ערב הציעה סיוע פיננסי של ממש.



ובאשר לישראלים בימין, במיוחד המתנחלים בגדה, האוהבים את הרעיון שאין עם מי לדבר בצד הפלסטיני, כך שהסטטוס קוו יישאר לנצח, הפיאדיזם הוא איום אמיתי. עקיבא אלדר, פרשן ב"הארץ", תיאר את הקבוצה הזו באופן מושלם כאשר כתב כ"הם לא יוותרו על ה'לאו' הערבי. או כמו שהמשורר קונסטנטין קוואפיס כתב ב'מחכים לברברים'...: ועתה, מה יקרה לנו ללא הברברים?'הם היו, אנשים אלה, מין פתרון".