בית הדין להגבלים עסקיים עצר את המשך יישום הסכם העמלה הצולבת בין קן לחברות האשראי

היום היה אמור להיכנס לתוקפו שלב נוסף בהסכם הפחתת העמלה הצולבת בין חברות כרטיסי האשראי והממונה על הגבלים עסקיים, אולם השופטת מרים נאור מבית הדין להגבלים עסקיים עצרה את המשך יישום ההסכם.



השופטת קבעה כי העמלה לא תשונה כל עוד לא קיבלה החלטה אחרת בעניין. במהלך החודש הקרוב צפוי בית הדין לשמוע התנגדויות להסכם ולגבש דעתו בעניין.



על פי ההסכם, גבה העמלה הצולבת שגובות החברות מכלל בתי העסק היה אמור לרדת מ 1.1%. ל-0.975%, אך במקביל גובה העמלה שגובות החברות, כאשר הלקוח גיהץ כרטיס אשראי באחת מחברות הדלק או שילם חשבון חשמל, היה אמור לעלות מ 0.5% ל-0.975%.
בישראל פועלות כיום שלוש חברות כרטיסי אשראי: ישראכרט, שבבעלות ; לאומי קארד, שבבעלות וויזה כאל, שבבעלות . מלבד הנפקת כרטיסים, לחברות כרטיסי האשראי יש גם מערכת המספקת תשתית סליקה - העברת כסף ממחזיק כרטיס האשראי לבית העסק. כיצד זה פועל? הלקוח רוכש מוצרים בבית העסק באמצעות גיהוץ כרטיס האשראי. בית העסק מקבל את התשלום עבור הרכישה מחברת הסליקה תמורת עמלת בית עסק (הנקראת גם עמלת סליקה).



בשלב הבא דורשת חברת הסליקה ממנפיקת הכרטיס - חברת כרטיסי האשראי של הלקוח - את התשלום שכבר נסלק. תמורת קבלת התשלום משלמת חברת הסליקה עמלה צולבת. לדוגמה, אם הלקוח שילם בכרטיס לאומי קארד ואילו בית העסק מקבל שירותי סליקה מישראכרט, הרי שישראכרט אמנם מקבלת את עמלת בית העסק, אבל היא נלאצת לשלם ללאומי קארד עמלה צולבת.



עמלת בית העסק אותה משלמים בעלי העסקים הקטנים לחברות האשראי נגזרת מהעמלה הצולבת. כלומר, בתי העסק ישלמו תמיד יותר מגבה העמלה הצולבת. וכך, כאשר תעלה העמלה הצולבת על עסקאות של חברות הדלק וחברת חשמל, יעלו חברות כרטיסי האשראי את עמלת בית העסק שהם גובות מתחנות הדלק ומחברת חשמל.



במאי 2000 פנו חברות כרטיסי האשראי לבית הדין של הרשות להגבלים עסקיים כדי לקבל פטור מהסדר כובל ביחס לסליקה הצולבת ביניהן ובקשר לשיעור העמלה. בהליך, שנמשך שש שנים, הנושא העיקרי במחלוקת היה גובה העמלה הצולבת. בית הדין הגיע להכרעה, אך זמן קצר לאחר הפסיקה הגיעה הממונה על ההגבלים להסכם עם חברות כרטיסי האשראי לתקופה של שש שנים וחצי. במסגרת ההסכם תחול ירידה הדרגתית משיעור של 1.25% ב-2006 ל-0.875% בסוף 2012. המדרגה הקרובה היא, והעמלה היתה אמורה לרדת ל-0.975%. ההסכם יפוג בסוף 2013.



כאשר בית הדין להגבלים עסקיים בא לאשר את ההסכם, הוא ציין כי אין לו יכולת לקבוע אם העמלות שנקבעו בהסכם משקפות את העלות כלכלית שלו או שהן גבוהות מדי. בית הדין מינה את מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, יוסי בכר, כמומחה שאמור לקבוע את המתודולוגיה ואת תחשיב הכלכלי לקביעת גובה העמלות. בכר, שהיה אמור לבצע את התחשיב עד סוף 2010, לא ביצע אותו, וכעת הוא אינו יכול לעשות זאת מכיוון שמונה ליו"ר בנק דיסקונט.



כלומר, כיום עדיין לא ניתן לדעת האם העמלה הצולבת שהושגה בהסכם עם הממונה עדיין לא מנופחת מידי. בטענה זו הגישו חברות הדלק התנגדות להסכם העמלה הצולבת, כיוון שאם לא ניתן לדעת האם העמלה מנופחת, לא ניתן לדעת האם ההסכם הוא לטובת הציבור.



ההפחתה ההדרגתית בעמלה הצולבת היתה אמורה להוביל גם להפחתה בעמלות שמשלמים בתי העסק הקטנים, אולם בשל כשלים רבים בשוק, חברות כרטיסי האשראי שנהנות מכח רב מול בית העסק, לא מפחיתות את עמלת בית העסק למרות שהעמלה הצולבת ירדה, ולמעשה חברות כרטיסי האשראי הסולקות נהנות מהגדלת הכנסות. על פי נתונים שהוצגו בפני הכנסת, בתי העסק הקטנים בפריפריה משלמים עמלת בית עסק בשיעור של למעלה מ 2%, וזאת על אף הירידה ההדרגתית בעמלה הצולבת. כלומר, על אף שהיום היתה אמורה להיכנס לתוקף הפחתה בשיעור העמלה הצולבת, כלל לא בטוח שבתי העסק היו נהנים ממנה.



אגב, מעניין לראות שחברת כרטיסי האשראי ויזה אירופה שלא פועלת כסולק בשוק הישראלי, פירסמה הערכה לגבי העמלה שתגבה בשוק הישראלי על בסיס נתונים שאספה על השוק מפעילותה בו במגזרים אחרים. לגבי ישראל פירסמה ויזה כי בעסקות בכרטיסי חיוב נדחה (במאושרים באופן אלקטרוני, שאלה למעשה העסקות הנפוצות בישראל) העמלה הצולבת שהיא רואה לנגד עיניה ושתכסה את העלויות שלה היא 0.65%. בהסכם אליו הגיעו חברות כרטיסי האשראי יחד עם הממונה, המדרגה הנמוכה ביותר של העמלה עדיין גבוהה משיעור זה.