וול סטריט פינת סדום

אלכוהול

המספרים בהיי



>> אומרים שהטיפה המרה מצליחה לחלץ אנשים מייסוריהם. זה כנראה נכון, אחרת אין הסבר אחר כיצד הצליחה תעשיית האלכוהול להציג גם בתקופת המשבר מספרים מפלצתיים ורווחים אדירים.



תעשיית האלכוהול נסמכת בראש ובראשונה על עוצמת המותגים. בדו"חותיה של אנהאוזר בוש, יצרנית הבירה הגדולה בארה"ב, נכתב כי "החברה מסתמכת על המוניטין של המותגים, והצלחתה תלויה ביכולת לשמור ולהגדיל את התדמית והמוניטין של המוצרים הקיימים ולבנות תדמית אהובה למוצרים החדשים".



אנהאוזר (סימול: bud), שנוסדה ב-1862, מחזיקה לפי דיווחיה ב-48.9% משוק הבירה בארה"ב, והכנסותיה ב-2009 הסתכמו ב-36.7 מיליארד דולר - קצב צמיחה אדיר לעומת הכנסות של 14.5 מיליארד דולר ב-2005. החברה מייצרת יותר מ-200 מותגי בירה, אך ידועה בעיקר בשל מותגי הבירה באדוויזר ובאדוויזר לייט, שאותם מגדירה החברה כ"שני מותגי הבירה הנמכרים בעולם". מותגי בירה מוכרים נוספים הם בק'ס, סטלה ארטואה ובקרדי.



ב-2008 נרכשה אנהאוזר על ידי חברת inbevr. גם ללא המיזוג, היתה אנהאוזר מציגה באותה שנה הכנסות של 23.5 מיליארד דולר.



דיאג'ו (סימול: deo) היא אימפריית אלכוהול אמיתית שאף מגדירה עצמה כ"חברה המובילה בעולם בשוק משקאות הפרימיום". היא חולשת על נתח שוק של 28% משוק משקאות הפרימיום העולמי, ומייצרת כמה ממותגי האלכוהול המוכרים בעולם - מותג האייריש קרים ביילי'ס, מותג הרום קפטן מורגן, מותג הטקילה קווארבו ומותג הוודקה סמירנוף. מותגי הוויסקי המובילים של החברה הם j&b, ג'וני ווקר, לגוולין ובושמילס. בתחום השמפניה היא מייצרת את המותגים מואט ודום פריניון. בתחום הבירה, מוכרת החברה בעיקר בשל המותג גינס.



המספרים של דיאג'ו "צנועים" יותר מאלה של אנהאוזר - הכנסות של 12.28 מיליארד יורו ב-2009 לעומת 9 מיליארד יורו ב-2005. הרווח הנקי של החברה הסתכם ב-2009 ב-1.7 מיליארד דולר, לעומת 1.4 מיליארד דולר ב-2005.



אך גם לתעשייה כה משגשגת נשקפים איומים. יצרנית הבירה הדנית קרלסברג, למשל, מדווחת כי צריכת הבירה רגישה למחיר, ולכן לשינויים במיסוי תהיה השפעה רבה על החברה. ברוסיה, למשל, הוכפל המס המוטל על בירה בינואר 2010, וב-2009 העלתה ממשלת אוקראינה את המס המוטל על בירה ב-94%. ועדיין, שווי השוק של קרלסברג הוא יותר מ-11 מיליארד דולר.



סיכון ייחודי ל"תעשיית החטאים" של האלכוהול הוא הפיקוח ההדוק שמוטל עליה ממניעים בריאותיים. רגולציה זו מתבטאת בהגבלת הפרסומות של החברות בענף ובאיסור על שתייה במקומות ציבוריים בחלק מהמדינות.



הימורים



הפסדים למהמרים, הפסדים למשקיעים



>> בבתי הקזינו בלאס וגאס אין חלונות, הטמפרטורה קבועה על כ-20 מעלות, אין שעונים על הקירות והצוות נראה רענן תמיד. כך מבטיח הקזינו שהלקוחות יאבדו את תחושת הזמן והמרחב, וישהו זמן ארוך יותר סביב מכונות ההימורים, שולחנות הקלפים והרולטה. ככל שיהמרו יותר, כך גדל הסיכוי שיפסידו יותר - והקזינו ירוויח יותר.



ואולם בתי הקזינו בווגאס אינם רק מאורות הימורים. מדובר במלונות מפוארים עם פינוקים ברמה הגבוהה ביותר - כדי שהמהמרים הכבדים יוכלו לנוח בין המשחקים וליהנות מהחיים הטובים. גלולה קטנה להמתקת הטעם המר מההפסדים.



המניות של החברות המפעילות בתי קזינו הציגו בשנה האחרונה למשקיעים את מה שתמיד מציגים בתי הקזינו למהמרים - הפסדים. הכניסה של החברות לתחום הנדל"ן הביאה אמנם לעלייה בהכנסות, אבל בתקופת המשבר נאנקו החברות תחת עול החובות והתקשו לעמוד בפירעונות האג"ח. זו כנראה הסיבה שמדד ה-sin בארה"ב - המאגד את חברות ההימורים, האלכוהול והטבק - עדיין רחוק משיאו. בנוסף, למרות פריחתן של חברות הימורים מקוונות, מדד מניות ההימורים (bjk) ירד מאז השקתו בתחילת 2008 ב-43%, לעומת ירידה של כ-19% במדד ה-500 s&p.



אחת החברות הפעילות בתחום ההימורים היא לאס וגאס סנדס (סימול: lvs), שבבעלות המיליארדר היהודי שלדון אדלסון. החברה מפעילה בתי קזינו בארה"ב, מקאו וסינגפור, והיא אחת מחברות הקזינו המובילות בעולם. אדלסון נאלץ להזרים לחברה כמיליארד דולר מכיסו הפרטי כדי שתעמוד בהתחייבויותיה. מי שהשקיע במניה מתחילת 2008 ועד היום הפסיד כ-70%. לחברת לאס וגאס סנדס יש כיום חובות לטווח ארוך של כ-11 מיליארד דולר.



לעומת לאס וגאס סנדס, מתחרתה ווין רסורט (סימול: wynn), המפעילה מלונות ובתי קזינו בלאס וגאס, מקאו וסין, הצליחה לשרוד את 2008 עם עלייה בהכנסות לעומת 2007: הכנסותיה עלו לכ-3 מיליארד דולר והרווח שלה ב-2008 הסתכם ב-210 מיליון דולר.



טבק וסיגריות



המניה נפלה? קחו סיגריה



>> מניות חברות הטבק היו בעשר השנים האחרונות משאת נפשו של כל משקיע: מחיר המניה עלה בחדות, והחברות הציגו תשואת דיווידנד גבוהה ואיתנות כלכלית מעוררת קנאה.



ענף הסיגריות מגלגל סכומים אדירים: יצרנית הטבק פיליפ מוריס דיווחה כי הכנסות התעשייה אמנם ירדו ב-2009 ב-8%, אך עדיין סך הכנסות התעשייה הסתכמו בארה"ב לבדה ב-77 מיליארד דולר, שהניבו רווח נקי של 9.4 מיליארד דולר.



ענף הטבק האמריקאי נשלט בידי שלוש חברות. בריטיש אמריקן טובאקו (סימול: bti), יצרנית הטבק השנייה בגודלה בעולם (אחרי חברת ייצור הטבק הלאומית של סין), ומחזיקה כ-250 מותגי סיגריות. החברה ידועה בעיקר בשל המותגים דאנהיל, קנט, לאקי סטרייק ופאל מאל. ב-2009 עלו המכירות של ארבעת המותגים האלה בלבד ב-4% ל-200 מיליארד סיגריות - זינוק של 56% מאז 2005.



ריינולדס אמריקן (סימול: rai) היא חברת הטבק השנייה בגודלה בארה"ב וידועה בעיקר במותגים כאמל, פאל מאל, דוראל, ווינסטון וקול. ב-2009 הרוויחה החברה 962 מיליון דולר, ומאז תחילת 2008 ירדה מנייתה ב-5%.



אלטריה (סימול: mo) היא ענקית אחזקות המתמחה בתחום החטאים. היא לא מחזיקה רק ביצרנית הסיגריות פיליפ-מוריס, אלא גם בחברה המייצרת טבק לעיסה, בחברה לייצור סיגרים וכן בחברה לייצור יינות אמריקאיים. פיליפ מוריס היא יצרנית הטבק הגדולה בארה"ב, ולפי דיווחיה מחזיקה במחצית משוק הטבק האמריקאי באמצעות מותגים כמו מרלבורו, m&l ופרלמנט. המותג מרלבורו נחשב חזק בתחום הטבק, ופיליפ-מוריס מצהירה כי נתח השוק שלו בלבד (41.8%) גדול מנתח השוק המשותף של 12 המותגים הבאים בתור.



הדו"חות הכספיים של חברות הטבק מספרים היטב את סיפורו של הענף: 2008, למשל, היתה אחת השנים הקשות בכלכלה העולמית, אך ההוצאה על סיגריות לא ירדה - אבטלה ומצב כלכלי גרוע דוחפים את הציבור למצוא נחמה בעישון. כך, למשל, הכנסותיה של אלטריה עלו ב-2008 ב-3.7% ל-19.4 מיליארד דולר; הכנסותיה של בריטיש אמריקן זינקו ב-25% ל-34 מיליארד ליש"ט; והכנסותיה של ריינולדס ירדו קלות ב-2% ל-8.85 מיליארד דולר.



ענף הטבק משרת יותר ממיליארד מעשנים בעולם שמוצאים נחמה בגליל הבוער, אך הוא גורם נזק בריאותי מוכח, וככזה הוא מטרה לתביעות, חקיקה וביקורת בלתי פוסקים. הניסיונות לזכות בלגיטימיות ניכרים בכל פינה: באתרי האינטרנט של החברות מוקדש מקום רב לתחום הבריאות ובו מסבירות החברות כי שד העישון אינו נורא כל כך.



בעידן שבו מתמודדות הממשלות עם חובות עתק, אין פשוט יותר מאשר להעלות מסים על תעשיית הדלק, האלכוהול והטבק - ענפים שגביית מס עליהם נחשבת למוצדקת בשל הנזק שהם גורמים. ריינולדס, למשל, מציינת בדו"חותיה כי נשיא ארה"ב, ברק אובמה, הטיל באחרונה מס נוסף של 62 סנט על כל חפיסה. בנוסף, ב-2009 שילמה אלטריה מסים בהיקף של כ-6.7 מיליארד דולר לממשלת ארה"ב - פי שניים לעומת היקף המסים שהעבירה ב-2008.



מעבר לסיכון הרגולטורי, ניצבות חברות הטבק בפני איומים מסורתיים יותר, ובראשם המודעות הגוברת לרפואה מונעת. גם לכך יש פתרון, שכן במדינות המפותחות שיעור המעשנים נמצא במגמת ירידה, אך במדינות מתפתחות מספר המעשנים דווקא גדל.



איום נוסף הוא התחרות העזה בין המותגים, שמאלצת את החברות להוציא תקציבי שיווק של מיליארדי דולרים.



פורנו



סקס מוכר, אבל מכניס פחות כסף



>> נשים חטובות וחשופות היו מאז ומתמיד מקדמות מכירות מצוינות. אך האם הן הצליחו גם לקדם את תעשיית הסרטים למבוגרים? כנראה שלא.



תחום הפורנו נחשב מאז ומתמיד פורץ דרך מבחינה טכנולוגית. התעשייה הזאת הצליחה להכריע במאבק האדיר בשנות ה-80 בין ענקיות האלקטרוניקה בקרב על פורמט קלטות הווידאו, ובתחילת שנות ה-2000 היו אלה חברות הפורנו שסיפקו את הרוח הגבית להגדלת מהירות הגלישה ולשיפור תשתית האינטרנט.



אבל ב-2010, הטכנולוגיה ששירתה את החברות בצורה טובה כל כך בעבר נהפכה לאויב: תכנים רבים זמינים להורדה בחינם באמצעות האינטרנט, וקשה למצוא מתנדבים שיהיו מוכנים לשלם עבור מוצר דומה. חברת פלייבוי, למשל, כותבת בדו"חותיה השנתיים כי האיום העיקרי עליה הוא ירידה בנכונות הצרכנים להוציא כסף.



ענף סרטי המבוגרים מיוצג בבורסה בעיקר על ידי שתי מניות: פלייבוי (סימול: pla) ופרייבט (סימול: prvt), שתיהן מפיקות סרטים ומגזינים. מניות שתי החברות צנחו בחדות בעשור האחרון.



הכנסות private הסתכמו ב-2009 ב-33.4 מיליון דולר בלבד. החברה אינה מציגה צמיחה כלל ובשלוש השנים האחרונות היא מדווחת על הפסד תפעולי.



מניה מעניינת נוספת היא פלאנט פלטינום (סימול: ppn), המפעילה בית בושת בעיר מלבורן שבאוסטרליה. מניית החברה איבדה יותר מ-50% מאז הונפקה ב-2003. הכנסות החברה הסתכמו ב-2009 ב-3.33 מיליון דולר.



תעשיית הפורנו אף ניסתה באחרונה לצאת בקריאה לצרכנים. "הורדת סרטים פיראטית היא גניבה. אלפי אנשים עובדים בתעשיית סרטי המבוגרים, ובדיוק כמוכם, מפרנסים משפחה ואפילו משלמים מסים", טענו הכוכבות החטובות בסרטון ביו-טיוב. "הפיראטים מציעים תוכן ברמה נמוכה ואם אנשים לא ישלמו, לא יהיה מי שיפיק את הסרטים שאתם אוהבים".



ואולם קשה להאמין שדבריהן ייפלו על אוזניים קשובות. אז מה עושים? הפתרון המסתמן בינתיים עבור תעשיית הפורנו הוא מעבר להפקות איכותיות ויוקרתיות, כמו בתלת-ממד, וכן יצירה של תעשייה נלווית בדמות תוכניות ריאליטי, בידור ותעודה. בפלייבוי, למשל, אומרים כי "אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך בניית מודל עסקי חדש שייצור עסק רזה יותר, תוך שימוש בגורמים מחוץ לארגון כדי להאיץ צמיחה והתייעלות".