היצירתיות של האוצר והרצון להשפיע נעלמו

>> משרד האוצר אוהב להחזיק במושכות. במשך תקופה ארוכה למדי, מאז אמצע שנות ה-80, נוהג האוצר לנווט את סדר היום הציבורי באמצעות שני חוקים תאומים: חוק התקציב וחוק ההסדרים. במשך שנים נהג האוצר לטפטף לתקשורת, באמצעות הדלפות מגמתיות, לפעמים מרושעות, פרטים מחוק ההסדרים, כדי להעמיד במקומם משרדי ממשלה כמו החינוך והביטחון.

אך לפני כשנה, בזכות חברת הכנסת שלי יחימוביץ' (עבודה), השתנה המצב. העיתונאים המסקרים את משרד האוצר קיבלו ביפר מחברת הכנסת הנמרצת, שבישר להם כי חוק ההסדרים החדש ל-2009-2010 מופיע באתר שלה. במקום להזדקק לחסדים של בכיר זה או אחר באוצר, יכול היה כל עיתונאי לגלוש לאתר של יחימוביץ' ולעיין בחוק בעצמו.



באוצר, במלחמת מאסף נואשת, ניסו לטעון כי מדובר בטיוטה מוקדמת, לא מעודכנת ולכן לא נכונה של החוק. הכתבים הינהנו באדיבות, ולמחרת ציטטו כולם את טיוטת החוק כפי שהופיעה באתר של יחימוביץ'. האוצר הפסיד את אחד מכלי הנשק החשובים שלו.



בשבוע שעבר, כאשר עיתונאים חרוצים התעניינו מתי יפורסם חוק ההסדרים החדש ל-2011-2012, השיבו אנשי האוצר "ביום שני או שלישי השבוע". כאשר אותם עיתונאים תהו מה יהיה אם יחימוביץ' תקדים את האוצר שוב, הם נדחו כמעט בבוז. "המקורות של הח"כית יבשו", טענו אנשי המשרד. אך ביום חמישי בלילה לא היה מפתיע כלל לקבל מסרון מיחימוביץ', לפיו "חוק ההסדרים החדש נמצא באתר שלי".



מעיון בטיוטה עולה כי חוק ההסדרים החדש חיוור מאוד ביחס להיקפו בשנים קודמות. הוא מכיל מעט מאוד הצעות לשינויים ולרפורמות. מדוע?



האפשרות הראשונה היא כי שר האוצר, יובל שטייניץ, קיבל בסופו של דבר את טענות המתנגדים לחוק, שלפיהן חקיקה חדשה צריכה להיעשות בדרך המקובלת ולא בדרך המזורזת והלא דמוקרטית של חוק ההסדרים. האפשרות השנייה, כנראה הנכונה מבין השתיים, היא שאגף התקציבים של 2010 איננו האגף של השנים הקודמות. היצירתיות, הדמיון, הרצון לשנות ולהשפיע נחלשו, והדבר בא לידי ביטוי במיעוט היוזמות והמהלכים.