המוסדיים נותרו עם חוסר ודאות

>> איך יוצאים המוסדיים, מחזיקי האג"ח, מההסדר הזה? בזכות ההתעקשות של פסגות ומגדל הם הצליחו לחלץ משטיינמץ יותר משהציע במקור. הם מקבלים כיום מחצית מהחוב במזומן; סכום שלא בטוח שהיו מצליחים לחלץ בעת הפירוק, שכן ספק אם היו מצליחים לממש את הנכסים של סקורפיו במזרח אירופה. למזומנים היה אפקט חזק על המוסדיים, שכן הוצע להם להתחלף בתנאים עם הפועלים, שלא זכה למזומנים כאלו, והם לא הסכימו לכך.

המוסדיים מאפשרים לסקורפיו מרווח נשימה של כמה שנים בתקווה שהשמים במזרח אירופה יתבהרו כדי להשביח ולממש את הנכסים, כך שהאופציה של לקבל את יתרת החוב תהפוך למציאותית ולא תצריך הסדר חוב נוסף.לגבי הנושה השני - בנק הפועלים - בדומה להסדר החוב באפריקה ישראל, גם במקרה הזה המנכ"ל ציון קינן וראש חטיבה העסקית שמעון גל יכולים להרגיש שבעי רצון.



במהלך לא אופייני לבנקאים הקנאים לסודיות, הוציאו ראשי הפועלים החוצה לתקשורת את כל הכביסה המלוכלכת של חובות קבוצת שטיינמץ. הם אמנם מקבלים כיום רק 5 מיליון דולר במזומן, אך הם הצליחו "לתקן" את מה שנעשה בתקופת המנהלים הקודמים של הפועלים, שהסתפקו בערבות אישית בעל פה של שטיינמץ כלפי מלוא החוב לבנק. כיום התחייבות זו הופכת לערבות אישית חתומה, כשסביר להניח שראשי הפועלים יקבלו ערבות דומה גם לחובות האחרים של קבוצת bsgr (החברה הפרטית של שטיינמץ) כלפי הבנק.



היקף החוב של סקורפיו כלפי מחזיקי האג"ח והבנקים נמוך בצורה משמעותית מהסדרי החוב הגדולים שנראו במשק בשנה וחצי האחרונות. לעומת זאת, היקף עסקיו והונו האישי של שטיינמץ נאמדים במיליארדי דולרים. למרות זאת שטיינמץ בחר שלא לעמוד באופן מלא מאחורי חובות החברה שבשליטתו, ולא פרע את כל התחייבויותיה, כדי למנוע את הכתמת שמו מול הגופים המוסדיים והבנקים.



שטיינמץ העדיף להפעיל שיקולים של איש עסקים קר, שעומד מאחורי ההגדרות המשפטיות של חברה בע"מ, שהיא ישות נפרדת מבעליה, כשהוא לא מוכן כיום לשלם על מלוא הטעויות שנעשו בה בשנים האחרונות וגם לא על טעויות שייעשו בה בעתיד. כך, הוא לא הסכים לתת ערבות אישית ליתרת החוב למחזיקי האג"ח; אותו סעיף שעליו התעקשו בפסגות, בית ההשקעות הגדול במדינה. זאת מחשש שבהיעדר ערבות אישית ייוותרו המוסדיים שוב ללא קלפי מיקוח לעומת הפועלים.