החוק נגד הריכוזיות הוגש לכנסת: 15 ח"כים חתמו על הצעה להגברת התחרות במשק

ח"כ עינת וילף (העבודה) גיבשה הצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הסיכונים בפעילות של קבוצות עסקיות. הצעת החוק נוסחה בשיתוף מנכ"ל האוצר לשעבר, פרופ' אבי בן-בסט, והממונה לשעבר על ההגבלים העסקיים, עו"ד דרור שטרום.




עד כה החתימה וילף 15 חברי כנסת על הצעת החוק. ליוזמה להגשת של הצעת החוק הצטרפו הח"כים חיים אורון (מרצ), עמיר פרץ (העבודה) ומירי רגב (הליכוד).



חתמו על הצעת החוק הח"כים: ראלב מג'דללה (העבודה), ציון פיניאן (הליכוד), ניצן הורביץ ואילן גילאון (מרצ), אריה אלדד (האיחוד הלאומי), דב חנין (חד"ש), מרינה סולודקין ומאיר שטרית (קדימה), דוד אזולאי אברהם מיכאלי, נסים זאב (ש"ס), ומשה מטלון (ישראל ביתנו).



הצעת החוק קובעת הפרדת הבעלות הפיננסית לבעלות הריאלית, צמצום כוחם של בעלי השליטה למנות דירקטורים בפרמידות והחלת שיעור מס זהה על חלוקת דייידנדים לבעלי שליטה בשיעור המוטל על בעלי המניות מקרב הציבור.



בהצעת החוק מוצע גם להגביל את הבעלות על נכסים ריאלים ונכסים פיננסיים, כך שתאגיד ריאלי לא יחזיק יותר מ-4.9% במוסד פיננסי ישראלי ולא ימנה דירקטור במוסד פיננסי במישרין או בעקיפין.



עוד מוצע כי זכותו של בעל שליטה בקבוצה עסקית למנות דירקטורים בחברה הנכללת בקבוצה עסקית ("חברה כלולה"), לא תעלה על שיעור חלקו היחסי המשורשר של בעל השליטה בהון המניות של החברה הכלולה, הוועדה למינוי דירקטורים תמנה דירקטורים עצמאיים למילוי החסר במספר דירקטורים בחברה הכלולה בקבוצה עסקית. שיעור המס החל על חלוקת דיבידנד בחברה כלולה יהיה שווה למס על הדיבידנדים לבעלי מניות מהציבור.



וילף כתבה בהצעת החוק כי "קיימת רשת הדוקה של קשרי גומלין בין המגזר הבנקאי לקבוצות העסקיות, כך שבעליהן, וגם הקבוצות עצמן, תואמים את הגדרת קבוצת הסיכון המהותית ביותר של לקוחות הבנקים - קבוצת הלווים הגדולים. נמצאה מערכת ענפה של קשרי גומלין בין קבוצתיים, המתבטאת בבעלות משותפת או בישיבה בדירקטוריונים של חברות רבות. לצד רמת הריכוזיות של הבעלות על הפירמות, נמצא כי אופי השליטה בקבוצות העסקיות הוא משפחתי. בממוצע, החברות המסונפות לקבוצות העסקיות אינן רווחיות יותר מחברות מסונפות והשוק מעריך אותן פחות".



וילף מדגישה כי "התעלמות מסוגיית הקבוצות העסקיות עלול להביא לאי הצלחתם של צעדי מדיניות שונים או לעיוות מטרתם ותוצאותיהם, וכתוצאה מכך - גם לפגיעה בתפקודן של המערכות הפיננסיות והריאליות בכללותן. עצם הפוטנציאל של הקבוצות העסקיות להפוך ל"גדולות מכדי ליפול" או ל"מורכבות מכדי ליפול", בדומה למוסדות בנקאיים, עלול להגביר את "הסיכון המוסרי", ובכך להביא לנטילת סיכוני יתר, המתחלקים בין כלל החוסכים במשק".