העוזרים האזרחיים של מבקר המדינה

>> באחרונה פורסם דו"ח השנתי של מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, שעסק בין השאר במדיניות "הדלת המסתובבת" של גירוש ויבוא עובדים זרים ובתנאי התחזוקה של הדיור הציבורי. שני נושאים אלה, שלכאורה אין מכנה משותף ביניהם, מהווים חלק מפועלם הביקורתי של ארגוני שינוי חברתי וזכויות אדם. בפעולתם המתמשכת, הארגונים הציבו זרקור של תשומת לב ציבורית לפגעים אלה ובכך סימנו למבקר זירות בעייתיות ואיפשרו לו לבצע חקירה ממוקדת במקומות הדרושים.

מדיניות "הדלת המסתובבת" ביחס לעובדים הזרים נכנסה לראשונה לשיח הציבורי בעזרת ארגוני זכויות האדם שזעקו על האבסורד: מחד, הממשלה מגרשת מהגרי עבודה, כובלת אותם למעסיק אחד ופותחת בקמפיינים הפונים לרגשות של שנאת זרים, ומאידך ממשיכה לייבא אלפי עובדים חדשים. רק בינואר פנו קבוצה של ארגונים לראש הממשלה והתריעו על האבסורד, האכזריות והסכנה שבמדיניות זו הפוגעת בכלל החברה הישראלית ומיטיבה רק עם מתווכים וחברות כוח אדם.



והנה, בבדיקה שערך המבקר ב-2008, התגלה כי רשות ההגירה אישרה להביא 1,400 עובדים זרים לחקלאות, בזמן שהיא יודעת כי בישראל נמצאים כבר 1,700 עובדים זרים ותיקים ללא מעסיק חוקי. "ראוי היה לאתרם ולהשימם בעבודה בטרם יובאו עובדים זרים נוספים", קבע המבקר. "בפועל לא נעשה שימוש בנתונים אלה לצורך איתור העובדים הזרים והשמתם, למרות מדיניות 'שמים סגורים'. יש לראות זאת בחומרה".



הארגונים החברתיים גם ביקרו רבות את הזנחת הדיור הציבורי ופתרונות תמיכה באוכלוסיות החלשות בנושאי דיור. באופן ספציפי ביקרו הארגונים את אי-יישום המנגנון שנקבע בחוק הדיור הציבורי המקורי, שגם קודם בסיוע הארגונים. לפי החוק המקורי יכלו הדיירים הוותיקים לרכוש את דירותיהם והכסף אמור היה לעבור לשיפור הדיור הציבורי. בפועל, יישום החוק נדחה מתוקף חוק ההסדרים. כשכבר נמכרו מעט דירות במבצעים בודדים הוזרמו ההכנסות לתקציב המדינה, שאינו חברתי במיוחד, ולא לדיור הציבורי. הדיור הציבורי נשאר זנוח. כעת תוקף המבקר את מצב הדיור הציבורי וקובע כי תנאי התחזוקה של הדירות גרועים עד כדי סכנת חיים לדיירים. הזנחה זו של אחת הקבוצות המוחלשות בחברה היא אות קלון לשמירה על כבוד האדם בישראל.



כשלי מדיניות חמורים אלה זכו לתשומת לב בזכות עירנותם של הארגונים החברתיים. פעילות ציבורית זו היתה מנוף גם לגורמים ממוסדים יותר לעשות בדק בית ולבחון את הגזרות הבעייתיות. ואכן, המבקר נתן חותמת ממסדית לביקורת שהחלה החברה האזרחית על ארגוניה. זו דינמיקה טבעית שממחישה עד כמה חשובים ארגוני זכויות האדם והשינוי החברתי בשרשרת המזון של ביקורת המדינה.



הקמפיינים האחרונים המבקשים לעשות דה-לגיטימציה לארגונים ולגופים כמו הקרן החדשה לישראל המסייעת להם, מבקשים לשפוך את התינוק עם המים: לפגוע בשיח הביקורתי בתואנה התמוהה כי הוא זה שמשפיע לרעה על דימויה של ישראל בעולם. פגיעה בארגונים היא פגיעה במערך של ביקורת המדינה; פגיעה עקיפה ביכולתו של המבקר להיעזר בגורמים נוספים, לא ממשלתיים - כלומר פגיעה ביכולתו של המבקר לבקר ושל המדינה לתקן ולשפר את עצמה.



הכותבת היא מנכ"לית הקרן החדשה לישראל