"הממשלה ושר המשפטים רוצים שבתי המשפט יהיו לעשירים בלבד"

>> "בית המשפט הוא לא עסק. הוא המעוז האחרון של האזרח הקטן, ועכשיו לוקחים לו גם את המעוז הזה בשם היעילות הכלכלית", כך אומר עו"ד יובל אלבשן, מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומנהל רשת מרכזי הזכויות של עמותת ידיד, המעניקה סיוע משפטי בחינם לנזקקים, על ההצעות הכלולות בטיוטת חוק ההסדרים תחת הסעיף "ייעול ההליכים השיפוטיים בבתי המשפט".

מטיוטת חוק ההסדרים עולה כי הדרך העיקרית שבה מבקשת הממשלה לייעל את ההליכים השיפוטיים היא באמצעות הטלת הוצאות כספיות שיכבידו על בעלי הדין ויגרמו להם להמעיט בהליכים משפטיים. כך לדוגמה, אחת ההצעות העיקריות הכלולות בטיוטה היא הטלת אגרה כספית על בקשות ביניים בהליכים אזרחיים. בטיוטה מוסבר כי בעלי דין נוטים לא אחת להגיש בקשות רבות, שחלקן מיותר. "לאור האמור, אם הגשת בקשת ביניים תהיה כרוכה בעלות כלשהי, סביר כי הצדדים יעשו מאמץ להימנע מבקשות מיותרות והליכי סרק", נכתב בטיוטה. גם בנושא ההצעה לחייב את הצדדים בהוצאות קבועות מראש, בגין שכר טרחת עורכי דין בכל הליך שיתקיים בתיק מוסבר כי הרעיון הוא למנוע הליכי סרק.



לדברי אלבשן, "הממשלה ושר המשפטים רוצים לעשות פה בתי משפט ל-v.i.p, לעשירים בלבד. אם המטרה היא לצמצם את מספר התיקים בבתי משפט ולהקשות על אנשים לפנות לבתי המשפט, אז בואו נקבע שמי שלא מרוויח יותר מפי שלושה מהמשכורת הממוצעת במשק לא יוכל לפנות לבתי המשפט. זה בעצם מה שיקרה דה-פקטו מההצעות האלה, שמטרתן היא אחת - להרתיע אנשים מלפנות לבית משפט ולמצות את זכויותיהם בישראל. מערכת משפט לא צריכה ולא יכולה להיות כלכלית. חשוב שאזרח ימצה את זכויותיו גם אם העלות הכרוכה בכך היא גבוהה יותר ממה שהוא תובע".



אלבשן סבור שלא זו הדרך להילחם בהליכי סרק: "אני נגד הליכי סרק. צריך להילחם בזה, אבל מי שעושה את זה הם בדרך כלל אלה שיש להם כסף ויש להם את עורכי דין הטובים ביותר שלא חוששים לנקוט בקשות כדי לעייף את הצד שכנגד. זה לא ירתיע אותם. עבורם עוד 500 שקל לאגרות זו בדיחה. זה יגיע לפתחם של העניים, אלה שנותנים להם עורכי דין המייצגים אותם ללא תשלום, הם אלה שתמיד שואלים: כמה זה יעלה לי? ועכשיו זה יעלה להם יותר והם יילכו הביתה. זה ירתיע אותם מלקבל את המגיע להם בבית המשפט. מדובר באנשים שאין להם שום מקום לקבל צדק ושר המשפטים טורק להם את הדלת האחרונה - את הדלת של בתי המשפט".



ההצעות לא תואמו עם לשכת עורכי הדין



מפנייה ללשכת עורכי הדין עולה כי ההצעות שגובשו בטיוטה נעשו ללא תיאום עם לשכת עורכי הדין. ראש הלשכה, עו"ד יורי גיא-רון מסר ל-themarker כי: "אין לי אלא להצר על כך ששוב, כבשנים עברו, מתכוון משרד האוצר לכלול בחוק ההסדרים הצעות שיביאו לפגיעה קשה באחת מזכויות היסוד החשובות לכל דמוקרטיה - זכות הגישה של האזרחים לערכאות המשפטיות".



לדברי גיא-רון, "הטלת אגרה גבוהה יתר על המידה על פתיחת הליך אזרחי ועל בקשות ביניים במסגרתו, תעשיר את הקופה הציבורית על חשבון זכותו של האזרח למצות את הדין ולזכות בהליך משפטי הוגן ושוויוני. בפרט חמור הדבר כשהמדינה מלכתחילה פטורה מתשלום אגרות. הטלת אגרות ביניים תגדיל את חוסר השוויון בין האזרחים וגופים פרטיים לבין רשויות המדינה. תשלום אגרות נוספות משמעותה תוספת של אלפי שקלים לקופת המדינה על חשבון מתדיינים רבים שידם אינה משגת לשלמן".



לדברי פרופ' דודי שוורץ, דקאן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו ומומחה לסדר דין אזרחי, "השינויים המוצעים לחקיקה בחוק ההסדרים משקפים נכוחה את מדיניות כיבוי השריפות במערכת המשפט המחשבת לקרוס כבר שנים". לדבריו, "פגיעה בזכויות יסוד של מתדיינים יש לעשות רק לאחר דיון נורמלי, לא בדלת האחורית". שוורץ סבור כי ההצעה בטיוטת חוק ההסדרים להטיל אגרות על הליכי ביניים אינה מאוזנת. "יש לאזן בין הערך של יעילות הדיון לערך החוקתי של זכות הגישה של מתדיין לערכאות שעשויה להיפגע בעקבות הטלת האגרות".



שוורץ מסביר כי כיום אין אגרה על הליכי ביניים, אלא רק אגרה שמשולמת על ידי מגיש התביעה בעת פתיחת התיק. הטלת האגרה על הליכי ביניים תייקר את התיק עבור המתדיין. "אם אתה רוצה להשיג מניעת בקשות סרק, מה קורה עם מי שמגיש בקשות לעניין? למה שההליך יתייקר עבורו? אם האגרה תהיה גבוהה מדי, זה ינגוס בזכות העמידה לערכאות, אנשים יפחדו לעמוד על זכויותיהם, אם כל הליך עולה להם כסף".



שוורץ מציע לאפשר במסגרת ההצעה למי שאין ידו משגת לקבל פטור מתשלום אגרות על הליכי הביניים. גם עורכי דין שמרבים להופיע בבתי משפט משתוממים על ההצעות הכלולות בטיוטה. עו"ד אילן בומבך, שמתמחה בליטיגציה (תיקים המתנהלים בבית משפט) אומר כי "אין שום הצדקה עניינית להטיל אגרות בהליכי ביניים. כדי למנוע הליכי סרק יש לבתי המשפט את הכלי של הטלת הוצאות משפט. זה הכלי הנכון כדי להעניש על בקשות סרק. הטלת אגרות היא לא סבירה, היא לא תצמצם את הבקשות המרובות, ואם כן תצמצם, זה יהיה מנימוקים לא צודקים כי אנשים יחששו להגיש בקשות נכונות רק בגלל האגרות. זה עלול למנוע נגישות לבית המשפט. יש בקשות שתכליתן לקדם את שמיעת הדיון, או לאכוף החלטה שלא מקיימים - למה שעל בקשות כאלה יצטרכו לשלם אגרה? אתם באים להעשיר את קופתו של בית המשפט?"



ביחס להצעה לקבוע הוצאות משפט קבועות לכל הליך ודיון בתיק אומר בומבך: "ההצעה לקבוע סכום קבוע להוצאות מתעלמת מכל מה שנקבע בהנחיות ובפסקי דין עד היום, לפיהם ראוי לפסוק הוצאות שכר טרחה ריאליות כדי שבעל הדין שזכה בתיק לא יצא בחיסרון כיס. ברגע שקובעים סכום שרירותי זה מתעלם ממה שבאמת שילמו הצדדים בתיק. הניסיון מוכיח שברגע שיש הצעה מובנה בדין, השופטים לא סוטים ממנה".



עו"ד יוסי בנקל מסכים מהותית עם עמיתו בומבך, אך סבור שההצעה הנוכחית בעניין הוצאות המשפט היא דווקא בכיוון הנכון "כהצעת מינימום, שצריך לשפר אותה". בנקל מציע גישה קיצונית יותר. "באנגליה מקובל להטיל הוצאות משפט ריאליות, שמבוססות על הוצאות המשפט שנשא בהן הצד הזוכה. אין ספק שאם יאומץ המודל הזה או דומה לו, הדבר יביא לירידה דרסטית בהליכי סרק", הוא אומר.



כדי לפתור את הבעיה של פגיעה בזכות היסוד של פנייה לערכאות מציע בנקל להקים קרן או מנגנון חיצוני שיאפשר מימון של הוצאות משפט למי שאינו יכול לשאת בהוצאות והגיש בקשה לגיטימית. בנקל אף סבור כי יש להגדיל את אגרות המשפט כך שיכסו גם את הוצאות המשפט הריאליות. "אם יוטלו אגרות במאות בודדות של שקלים זה לא ירתיע את בעלי הדין".