פישר, הגיע הזמן למכור?

>> מפברואר 2009 ועד תחילת אוגוסט 2009 רכש בנק ישראל אג"ח של הממשלה בכ-18 מיליארד שקל. המטרה שעמדה מול הבנק באותם ששת החודשים היתה לספק נזילות (כסף) לשוק האג"ח ולעזור לו לעבור את המשבר בשלום.

הרכישות של בנק ישראל לא היו ספקולטיביות. הן נשענו על הערכה של ראשי הבנק המרכזי כי מה שהכי חשוב לשחקנים בשוק ההון באותה נקודת זמן של המשבר היה נזילות, גם אם הם ימכרו אג"ח בהפסד.



איגרות החוב של הממשלה נרכשו בידי בנק ישראל במחירים נמוכים יחסית ובתשואה גבוהה. זאת הסיבה שהרווח של הבנק מאותן עסקות הגיע כבר לכ-1.5 מיליארד שקל. בין היתר ראו בבנק את המחסור הצפוי באג"ח ממשלתיות צמודות, שכן מאז תחילת העשור פועל האוצר לשנות את הרכב החוב של המדינה ומנפיק יותר אג"ח לא צמודות על חשבון הצמוד. בבנק העריכו שמצב זה יתרום לעלייה במחיר האג"ח הצמודות בעתיד (ולירידה בתשואה), מה שאכן קרה בפועל.



הביקוש לאגרות חוב צמודות גבר גם בגלל החשש מפני התפרצות אינפלציונית, כשיחד עם הקטנת ההיצע בידי משרד האוצר הגיעו כיום תשואות האג"ח הצמודות לרמתן הנמוכה ביותר זה עשור. אלא שייתכן כי הגיעה העת שבנק ישראל יממש חלק מאחזקותיו באג"ח הצמודות, כך שמצד אחד יממש את הרווח שלו מהמהלך ומצד שני יענה על הביקוש לסחורה הזאת בשוק. אף שבנק ישראל לא מונע משיקולי רווח והפסד אלה שיקולי מאקרו כלכליים, לכל ברור שהיצע האג"ח הצמוד לא יגדל, אבל רמת התשואות כה נמוכה, שאין להניח שבנק ישראל יוכל להמשיך להרוויח על האג"ח שרכש.



כשנשאל בנק ישראל עם תחילת הרכישות בפברואר 2009 מתי ימכור את האג"ח, התגובה שלו היתה קצת מבלבלת: "אין בכוונת הבנק למכור את ניירות הערך. פעילות בשוק הפתוח (קנייה, מכירה, או השאלה של ניירות ערך ממשלתיים) היא כלי חשוב בידי בנק מרכזי לביצוע המדיניות המוניטרית". מתשובה זו משתמע שזה גם כן וגם לא.



ומה אומר הבנק המרכזי עתה? "נכון לרגע זה אין שינוי במדיניות שלנו" כלומר מה שנאמר לפני כשנה וחצי ממשיך לבלבל גם היום.