ציפיות על דרך המשי

לפעמים, כשזה מגיע לדרך המשי האגדית, אני מרגיש כמו רומנטיקן חסר תקנה. עורקי המסחר מזה חצי מילניום מעלים דימוים של מרקו פולו בחיפושיו אחר בדי משי סיניים, ושל חציית השטח הבוגדני של מרכז אסיה, כשקור של מינוס 40 מעלות נפוץ בערבות קזחסטן.

השבוע ביקרתי בעיר הבירה הצעירה, אסטנה, לרגל הפורום הכלכלי השנתי הנקרא גם הוא אסטנה. שלושה זוכי פרס נובל בכלכלה, ראש הממשלה הקנדי לשעבר ז'אן קרטיין מלא החיות ו-3,000 משתתפים נוספים מ-68 מדינות התקבצו לצומת הדרכים בין מזרח למערב. קזחסטן מעניינת מסיבות רבות. זו מדינה רחבת-ידיים – כגודל אירופה המערבית – ויש לה גבול של 2,000 ק"מ עם סין ו-7,000 ק"מ עם רוסיה. המנהיגים פה מביעים את חששם מפני קירגיסטן השכנה והמתחים עם המיעוט האוזבקי וההתקפות עליהם.

יש סיבה טובה, למעשה מספר סיבות, שבעלי עסקים מוכנים לעבור את המסלול הארוך לפינה זו של העולם המיושבת בדלילות. קזחסטן היא גן עדן של משאבים טבעיים. הפקת הנפט אמורה להכפיל את עצמה ל-3 מיליון חביות ביום בעוד עשור, ואותו הדבר נכון להפקת זהב. בשנה האחרונה, קזחסטן עברה את קנדה כיצואנית האורניום הגדולה ביותר. בנוסף, ישנו שפע מרבצים של נחושת, עפרת ברזל ופחם. קזחסטן היא מדינת מפתח במשוואת בטחון האנרגיה. וון ג'יאבו ביקר בה חמש פעמים, כשהביקור האחרון היה על מנת להרחיב את האספקה לצינור אנרגיה למערב סין. המדינה המרכז אסייתית מחלקת את אוצרותיה במידה שווה בין רוסיה, מערב אירופה וסין, למרות הקשרים ההיסטוריים שלה עם מוסקבה.

אבל לא הכל סוגה בשושנים. קזחסטן סבלה מחשיפת יתר למנהיגי המערב. זה היה טרנדי להלוות מבנקים אמריקאים ובריטיים, ולהנפיק את החברות בלונדון. זה היה סימן לבגרות וחותמת אישור, אם תרצו, עד למשבר הבנקים. העבודה נעצרה באתרי בניה גדולים מהחיים באסטנה, בעוד המדינה חיפשה והציגה פתרון מבית של ארגון מחדש של הבנקים לאורך שנה. הלווים ספגו הפסד רציני (של עד 70 סנט לדולר), אבל העסקה הסופית נחשבת כיום בעיני הבנק העולמי ופקידי IMF (קרן המטבע הבינלאומית) אזוריים כמודל שאחרים צריכים לחקות. כשמשבר הבנקים מאחוריה, לאחר הזרמת כספים מהקרן של המדינה, Samruk-Kazyna, קזחסטן הצליחה להשאר עם הראש מעל למים בשנת 2009, ודיווחה על צמיחה של 1.3%. בחמשת החודשים הראשונים של השנה ראינו צמיחה של 8%, שמתאימה יותר להישגים מלפני המשבר.

מאחר ואני הייתי היו"ר של הפורום, זה הכה בי עד כמה העולם הזה שונה מהתסריטים בארה"ב ואירופה שם יצירת משרות היא מינימלית ואחוזי האבטלה סובבים סביב 10%. בעלי התפקידים בקזחסטן למדו דבר או שניים בשנים האחרונות. קזחסטן משתמשת כיום באותה גישה למשיכת השקעות זרות כמו במכירת המשאבים הטבעיים שלה – עדיף שיש בסיס מגוון. חברות סיניות, רוסיות וקנדיות הן שחקניות מרכזיות, אבל החברות החדשות באות מהמזרח התיכון. אבו דאבי משלימה קרן של חצי מיליארד דולר וממלכת בחריין בודקת פעילות פיננסית מוסלמית. האזור גם מעוניין בחיזוק התוצרת החקלאית כדי שתשמש את האוכלוסיות המדבריות של המפרץ.

הצוות התומך בנשיא הותיק בן ה-70 נורסולטן נזרבאייב מונה כ-40 גלובליסטים רב-לשוניים העסוקים עם תוכנית גיוון של עשר שנים. הם רוצים שהמדינה תתקדם במעלה שרשרת השווי, ותיצור מעמד ביניים גדול שיקדם את הקזחים אל הכלכלה העולמית. הם יודעים שזה לא יהיה קל, וכבר חוו תסכולים מכישלונות ניסיונות מוקדמים להתרחב לתחומים של שירותי טכנולוגיה, טקסטיל ואנרגיה. אבל האתגרים יחסיים. לשתי הקרנות הממשלתיות יש כ-50 מיליארד דולר במזומן, והתעשיות הממצות מחפשות כל הזמן דרכים לאמצעים להוספת ערך.

קבוצות זכויות אדם רוצות לראות יותר התקדמות בפיתוח חברה פתוחה עם אופוזיציה ערה ועיתונות יותר חופשית. שני היבטים אלו יעלו את רמת הנוחות של משקיעים זרים. הממשלה, לשנה הקרובה מחזיקה בנשיאות הארגון לבטחון ושיתוף פעולה באירופה (OSCE), מבטיחה תוצאות, כפי שהיא מבטיחה מזה זמן מה. קזחסטן מצביעה על הכנסה לנפש שהוכפלה בעשר תוך עשור כסימן לביטחון כלכלי – מה שלדעתה צריך להיות בראש סדר העדיפות של ה-OSCE.

בעוד מחלוקת זו נמשכת, המנהיגים מעוניים למנף את מצבם הגיאו-אסטרטגי כמוקד של יציבות באזור פחות יציב. מוקד שערכו עלה בשל מגוון משאבים טבעיים. כל אחד רוצה חלק ממוצב מרכזי זה של דרך המשי המודרנית.