>> זהו החלק השני בסדרת כתבות קצרות שמתמקדות בגרפים מאירי עיניים המופיעים בדו"ח "מצב המדינה - חברה, כלכלה ומדיניות בישראל 2009", של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. הגרפים הוכנו על ידי דן בן-דוד, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת תל אביב ומנהל המרכז.
בפרק הקודם נסקרה הצמיחה הכלכלית של ישראל מ-1950 ועד לעת הנוכחית, ותשומת לב מיוחדת ניתנה לירידה החדה בצמיחה שחלה לקראת אמצע שנות ה-70. הפרק הנוכחי יתמקד בצמיחה המקומית החל באותה נקודת שבר ובהשוואה לצמיחה ארוכת הטווח בארה"ב.
אמנם הכלכלות הריאליות, ובוודאי השווקים הפיננסיים, נעות בין מחזורים עסקיים של צמיחה ומיתון - אך לאורך זמן מפתיע לגלות עד כמה המגמה אינה רק אחידה, כי אם גם ליניארית.
הגרף המצורף (1) מתאר את התפתחות התוצר לנפש (התוצר המקומי מחולק במספר התושבים) בארה"ב ב-140 השנים האחרונות. התוצר לנפש - מדד מקובל לרמת חיים במדינה - מתואר על גבי הציר האנכי בסקאלה לוגריתמית. כפי שניתן לראות בגרף, במשך רוב התקופה התוצר לנפש התקדם במסלול ליניארי (לוג-ליניארי) - ממש עד לתקופה הנוכחית.
שני יוצאי הדופן הבולטים היו השפל הגדול בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 ואחריו הגאות החריגה שנמשכה עד אחרי מלחמת העולם השנייה. הגרף הזה ממחיש עד כמה האירועים היו חריגים בקנה מידה היסטורי-כלכלי, אך ממחיש גם שלא שברו את המגמה ארוכת השנים: לולא אירעו, סביר להניח שהמגמה היתה נשמרת.
קללת הצמיחה האטית
ההיסטוריה הכלכלית הישראלית קצרה יותר ומתועדת פחות, אך למרות זאת גם היא מציגה את תכונת המגמה השלטת. לאחר מסלול צמיחה תלול ומהיר בשנות ה-50 וה-60, בשנות ה-70 עבר המשק למסלול צמיחה חדש ואטי באופן משמעותי מהמסלול הקודם.
ב-1973-2009, כפי שמתואר בגרף המצורף (2), המגמה נשמרה למרות אירועים משמעותיים במהלך התקופה, כמו ההיפר-אינפלציה בשנות ה-80, מלחמות והעלייה מרוסיה בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, התנפחות בועת הטכנולוגיה בשנות ה-90 והתפוצצותה בתחילת שנות ה-2000. אירועים אלה נראים בגרף, אך בקושי.
לדברי בן-דוד, בניגוד לתפישה הרווחת לגבי צמיחה מחזורית, צמיחה ארוכת טווח נובעת משיפורים טכנולוגיים ואינה נקבעת על ידי הגברת צריכה או ביקושים. שיפורים טכנולוגיים מחייבים השקעה בתשתיות אנושיות ופיסיות, ואינם משתנים בקלות - ולכן מסלולי הצמיחה כה יציבים לאורך תקופות ארוכות. עם זאת, הניסיון ממדינות אחרות - וגם מישראל בשנות ה-70 - הוא ששינוי מהותי בעדיפויות יכול להשפיע על מסלול הצמיחה ארוך הטווח, לטוב או לרע.
יש כמה דרכים שבהן ניתן לשנות את קללת הצמיחה האטית. אחת מהן, אומר בן-דוד, היא לשדרג את התשתיות, ובעיקר להעלות את החינוך בתחומי היסוד לרמה הגבוהה במערב לכלל ילדי ישראל - ובייחוד לוודא שלא מוותרים על הילדים החרדים והערבים.
דרכים נוספות הן להחליף תמריצים לאי-עבודה בתמריצים לעבודה; לאפשר למבוגרים לשדרג את רמת השכלתם ולספק הכשרה מקצועית התואמת את הצרכים של משק מודרני; לאכוף את חוקי המדינה בכל הקשור לתעסוקה, שכר מינימום, תשלומי מס וכו'; ולהגביר את השקיפות התקציבית כדי שהציבור כולו יוכל לדעת מהן באמת העדיפויות הלאומיות בישראל.
מה ניתן לעשות כדי להאיץ את הצמיחה
מאת נתן ליפסון
7.7.2010 / 6:59