אירלנד כנראה תהיה הראשונה שתעזוב את מועדון ה-PIIGS

>> לפני פרוץ המשבר הכלכלי הגלובלי זכתה אירלנד לכינוי "הנמר הקלטי", הודות לפריצה הכלכלית שעשתה בעשור האחרון, שבמהלכו נרשמה צמיחה של כמעט 90% בתמ"ג. המדינה, שבתחילת שנות ה-90 עמדה על סף פשיטת רגל, הצליחה להגיע למקום הרביעי באירופה בהכנסה לנפש, וחברות מהמובילות בעולם הקימו בה מרכזי פיתוח ועסקים.



הגורמים שמשכו אותן היו אקלים עסקי נוח, כוח אדם איכותי ומיקום אסטרטגי בקרבת אירופה ואנגליה - וגם, כמובן, שיעור מס החברות הנמוך, 12.5% בלבד (הנמוך בגוש היורו פרט לקפריסין). שיעורי האבטלה צנחו והכלכלה החלה לצמוח ב-7% בממוצע לשנה.

אירלנד, שבמשך 150 שנה סבלה מהגירה מאסיבית, הצליחה סוף סוף להפוך את המגמה ואף למשוך מקצוענים ממדינות אחרות. נציגי ממשלות מכל רחבי העולם עלו לרגל לאירלנד כדי ללמוד איך נהפכה ל"פלא אירופי" (אפילו משלחת ישראלית ביקרה בדבלין). ופתאום הכול קרס. כיום נמנית אירלנד עם קבוצה של מדינות שנקראת piigs - יחד עם פורטוגל, איטליה, יוון וספרד - מדינות שהשווקים מטילים ספק בחוסנן הפיננסי.



מה שהביא את אירלנד למצב העגום הזה הוא לאו דווקא המשבר הכלכלי הגלובלי, אלא משבר תוצרת בית - הבעיות הכלל עולמיות רק החריפו את המצב הקיים. את זרעי המשבר באירלנד זרעו ב-2003-2008 בועת הנדל"ן המפלצתית ואחותה התאומה בועת האשראי.



באווירה של ריביות נמוכות ונגישות האשראי שנוצרה בעקבות הצטרפותה של אירלנד לגוש היורו - וגם הודות לאופוריה כללית בשווקים הפיננסיים בעולם - הניעו הבנקים באירלנד חגיגת אשראי לאומית, ורשויות המדינה לא התערבו בנעשה במערכת הבנקאות. הבנקים, שחיפשו רווחים מהירים, איבדו את הצפון: הם שפכו הלוואות בהיקפים אדירים אל מגזר הנדל"ן ואל נוטלי המשכנתאות, ולצורך כך הגדילו את שיעורי המינוף לרמות בלתי הגיוניות. כשבועת הנדל"ן האירית התנפצה ברעש גדול, היא הביאה את הכלכלה כולה אל סף קריסה טוטאלית.



פולחן הנדל"ן



משנות ה-90 המוקדמות ועד 2002 בערך, התבססה הצמיחה באירלנד על הצלחה אמיתית: אירלנד ביצעה מודרניזציה של התשתיות ושל מערכת ההשכלה, ובאותה עת יישמה מדיניות התומכת בעסקים ובהשקעות, שמשכה משקיעים רבים. מגזר היצוא תרם לצמיחה הכלכלית ונתמך ביתרון החשוב ביותר שהיה לאירלנד: כוח עבודה צעיר, משכיל ודובר אנגלית. יתרון זה איפשר לאירלנד לפתח גם את המגזר ה-it, צעד שאיפשר זינוק כלכלי ממשי.



כמה שנים של עלייה בהכנסות ושיפור בנתונים כלכליים ופיננסיים שיכנעו את הרשויות, את הבנקים ואת התושבים שכך יהיה תמיד, ואלה איבדו כל שמץ של זהירות. בועת הנדל"ן האירית הגיעה לממדים מפלצתיים, וביחס לגודל הכלכלה היתה לבועת הנדל"ן הגדולה בעולם.



בשיאה של הבועה, שני שלישים מסך הלוואות הבנקים (כ-250% מהתמ"ג) היו מופנים לעסקות נדל"ן. ב-2006, שנת השיא של הגיאות, המדינה שמנתה 4.3 מיליון אזרחים בנתה 88 אלף בתים - לעומת 150 אלף שנבנו בבריטניה, שמנתה 60 מיליון תושבים.



התנפצות בועת הענק ב-2007 בישרה את סוף עידן "הפלא האירי". אירלנד אולי היתה יכולה להתמודד עם התמוטטות מגזר הנדל"ן, אך כמו תמיד כשהצרות מגיעות, הן לא באות לבד. המשבר הגלובלי פגע בביקושים למוצריה של אירלנד בשוקי היצוא העיקריים שלה. חברות טכנולוגיה הגדולות, שבשיא הצמיחה העסיקו כ-30% מכוח העבודה שלה, ספגו הפסדים במשבר וקיצצו משמעותית בהשקעות ובמשרות - זאת בנוסף לפיטורים המוניים במגזר הנדל"ן.



גם התחזקות היורו באותה תקופה הנחיתה מכה קשה על מגזר היצוא. צניחה מהירה בעסקות הנדל"ן וברכישת בתים פגעה קשות בבנקים. וכשהם החלו לרעוד, נאלצה הממשלה להיחלץ לעזרתם כדי שנפילתם לא תמוטט את כל הכלכלה. למעשה, אירלנד נקלעה למשבר בנקאי טיפוסי - בניגוד למשבר מהסוג המודרני, שאליו נקלעו הבנקים האמריקאיים והאירופיים.



המשבר גבה מחיר כלכלי וחברתי כבד. כדי להקטין את הגירעון התקציבי, שהגיע ל-14.3% מהתוצר (הגבוה באיחוד האירופי), נאלצה הממשלה לאשר תוכנית צנע שכללה קיצוצים כואבים והעלאת מסים. לקיצוצים כאלה קיימות השלכות כבדות על הצמיחה הכלכלית, בייחוד בהתחשב בכך שהמגזר הפרטי עדיין לא התאושש.



ב-2009 התכווצה כלכלת אירלנד ב-7.1%, וגם השנה צפויה ירידה בתמ"ג, אם כי בשיעור קטן יחסית - 0.7%. שיעור האבטלה הגיע באחרונה ל-13.7%, וצפוי להמשיך לעלות עד סוף השנה. הירידה בשכר והעלייה באבטלה מחריפות עוד יותר את בעיית החוב של בתי האב, שנצבר על ידי נטילת משכנתאות והלוואות אחרות בתקופת הבועה, וכעת מגיע ליותר מ-100% מהתוצר.



העלויות של הצלת המערכת הפיננסית על ידי הממשלה, יחד עם ירידה בהכנסות שונות, הקפיצו את החוב הלאומי מ-25% מהתמ"ג לפני פרוץ המשבר, ל-78% הצפוי בסוף 2010 ולכ-100% בסוף 2011.



סיכוי טוב להתאושש



בשונה מיוון, לדוגמה, הבעיות שהביאו את אירלנד למצבה אינן מבניות. מרבית המאפיינים החיוביים שסייעו לכלכלתה לרשום צמיחה מרשימה לפני הופעתה של בועת הנדל"ן, עדיין קיימים ויכולים לסייע לה שוב. זו עדיין מדינה שנהנית ממיקום גיאוגרפי נוח ומאווירת עסקים טובה. יש בה תשתיות חדישות, מערכת משפטית חזקה וכוח עבודה מיומן ודובר אנגלית. היא גם חזרה למשוך השקעות ישירות זרות ברגע שהכלכלה הגלובלית החלה להתאושש.



דווקא המיתון הקשה שגרם לירידה משמעותית במחירים ובשכר, תרם להחזרת התחרותיות הכלכלית של אירלנד מול שכנותיה, ומובן שהיחלשות היורו מסייעת כעת לכלכלה בכל הקשור ליצוא. הצפי הוא כי ב-2011 תרשום כלכלת אירלנד צמיחה של 3% - הקצב הגבוה ביותר מבין כלכלות ה-piigs. כך שמבין אחיותיה לצרה, לאירלנד יש הסיכוי הטוב ביותר לתקן את מצבה. ההנגאובר אולי קשה, אך הוא יעבור.



-



הכותבת היא אנליסטית מאקרו לשווקים גלובליים בטנדם קפיטל