כך הפסידה המדינה 50 מיליון דולר בתנובה

>> ההצעה של מאיר שמיר, בעל השליטה במבטח שמיר, לרכוש את מניותיה של קרן איפקס בתנובה לפי שווי של 1.9 מיליארד דולר, הבליטה את המפסידים הגדולים בעסקה שנחתמה לפני שנתיים וחצי. חברי הקיבוצים והמושבים, שהחזיקו במניות תנובה, התפתו להצעתו של מנכ"ל תנובה, אריק רייכמן, בינואר 2008 ומכרו 76.7% מהחברה לאיפקס לפי שווי של 989 מיליון דולר. אותם מושבים וקיבוצים קיבלו את הערכתו של רייכמן כי מדובר בהזדמנות.

ההצעה של שמיר מחזקת את ההערכות שלפיהן, הבעלים הקודמים של תנובה מכרו אותה בנזיד עדשים, אבל הקיבוצים והמושבים לא היו הפתאים היחידים בעסקה. ממשלת ישראל באמצעות החשב הכללי, שוקי אורן, החליטה למכור לאיפקס 6.75% ממניות תנובה, שקיבלה כחלק מהסדר חובות הקיבוצים, תמורת 67 מיליון דולר במזומן, כלומר לפי שווי חברה של 989 מיליון דולר. ההחלטה מאז מגלמת, לפי מחיר ההצעה של מבטח שמיר, הפסד של 49 מיליון דולר.



המדינה החליטה לעשות זאת היתה אמורה לקבל מהקיבוצים 6.75% מזכויותיהם בתנובה, כלומר 6.75% מתעודות ההשתתפות בתנובה ואופציה לשלוש שנים למכור לאיפקס את אחזקותיה לפי מחיר העסקה, ללא ריבית, כלומר לפי שווי חברה של 989 מיליון דולר.



בעקבות התנגדותה של איפקס והתעקשותה על כך שהעסקה לרכישת השליטה בתנובה תתבצע רק אם תרכוש לפחות 75% מהחברה, הסכים החשב כללי דאז, ירון זליכה, למכור לאיפקס 1.3% מאחזקותיה של המדינה, כך שהמדינה היתה אמורה להחזיק, לפי טיוטת הסכם שנחתמה עם איפקס, 5.4% ממניות תנובה עם השלמת העסקה. זליכה, שהעריך כי תנובה נמכרה לאיפקס במחיר נמוך, עמד על זכותה של המדינה להחזיק במניות החברה.



ההחלטה לסטות ממדיניותו של זליכה ולמכור את המניות מיידית היתה אחת ההחלטות הראשונות שקיבל אורן עם מינויו לחשב הכללי בדצמבר 2007, והמדינה ויתרה בכך על ערך הזמן של האופציה.המדינה מכרה את כל אחזקתה ללא מכרז ובלי שקיבלה הערכות שווי, כשדובריה מסבירים אז: "אין למדינה אינטרס להשקיע בתנובה כשם שאינה משקיעה בחברות אחרות. תנובה נמכרה בהליך מכרזי... מחיר המכירה הוא האינדיקציה הטובה ביותר לשווי ההוגן".



כבר אז היתה התגובה לא מדויקת, ובדיעבד ברור שההליך הפגום של המימוש השפיע גם על תוצאות המימוש: הפסד של עשרות מיליוני דולרים בהשוואה לשווי העסקה שנגזר מהצעתו של שמיר. תנובה, בניגוד לדברי האוצר, לא נמכרה בהליך מכרזי קלאסי, שהרי המנכ"ל רייכמן, שעמד בראש ועד ההנהלה וניהל את הליך ההתמחרות על תנובה, הפסיק אותו בעיצומו בלי לקיים התמחרות בין הצעת איפקס (1.025 מיליארד דולר) לבין הצעת אפריקה ישראל שהיתה גבוהה יותר (1.045 מיליארד דולר).



המדינה, שהשקיעה מיליארדי שקלים בחילוץ הקיבוצים ממשבר פיננסי, לא עשתה מאמץ מינימלי לוודא שהזכויות שקיבלה בתמורה ימומשו במלוא ערכן, אלא הסתמכה על הליך פגום מתחילתו שהוביל המנכ"ל רייכמן.



הערכת חסר משמעותית



שנתיים וחצי לאחר מכירת תנובה לאיפקס, ברור שהעסקה היתה אינדיקציה חלושה לשוויה ההוגן של קבוצת המזון הגדולה בישראל. חברת השוק הסיטוני, הנמצאת בשליטת תנובה (60%), מכרה 40% ממתחם השוק הסיטוני בתל אביב באפריל 2010 תמורת 950 מיליון שקל במזומן ותמורה מוערכת נוספת של 450 מיליון שקל ממכירת דירות. תנובה מכרה בקיץ 2009 את מתחם סינמה סיטי לנצבא, הנמצאת בשליטת קובי מימון, כשחלקה בתמורה מסתכם ב-325 מיליון שקל.



נוסף על כך מקדמת תנובה עם שירותי בריאות כללית תוכנית להקמת ארבעה מגדלים המתנשאים לגובה של 50 קומות בשטח כולל של 143 אלף מ"ר, 36 אלף מ"ר מהם למגורים, על שטחה של מחלבת תנובה בתל אביב. אם לא די בכך, קפצו רווחיה השוטפים של החברה ל-250 מיליון שקל ב-2008 ול-435 מיליון שקל ב-2009, ובקיץ 2009 חילקה דיווידנד של 570 מיליון שקל, כך ששווי חברה של 989 מיליון דולר נראה כיום כהערכת חסר משמעותית.



ההחלטה לוותר על קבלת המניות ולא לבצע הליך מכירה מסודר של נכס ממשלתי - הזמנת הערכת שווי על ידי המדינה ופרסום מכרז למכירת אחזקותיה בתנובה - התקבלה באישור היועצת המשפטית של האוצר לשעבר, ימימה מזוז. מזוז ביקשה מאוחר יותר להתמנות ליועצת המשפטית של תנובה, ורק כשנודע שמזוז היתה מעורבת בהליך מכירתה של תנובה, הועדפו מועמדים אחרים.



החשב הכללי אורן אומר בתגובה: "כאשר נכנסתי לתפקידי, לא סוכם דבר לגבי זכותה של המדינה לקבל 5.4% מהזכויות בתנובה בצורת תעודות השתתפות ולא במזומן. נכון שיכולתי לעמוד על זכותה של המדינה לקבל תעודות השתתפות בתנובה ולהחזיק בהן, אך החלטתי אז, בגיבוי משפטי ובגיבוי משרד האוצר, שלא לעשות זאת. גם בדיעבד אני חושב שההחלטה נכונה, משום שהמדינה אינה צריכה לרכוש מניות בתנובה. החלטה לוותר על מימוש זכויות המדינה במזומן ואחזקה במניות שקולה לרכישת מניות תנובה במחיר העסקה.



"בנוגע לוויתור על אופצית ה-put שהיתה למדינה על 6.75% מהזכויות בתנובה, צריך לזכור שאופצית ה-put היתה על המחיר הנומינלי של עסקת תנובה ללא ריבית. החזקה באופציה במשך שלוש שנים, פירושה - ויתור על ריבית של 5%, כלומר 15% מ-67 מיליון דולר שקיבלנו. אני לא מזלזל ב-10 מיליון דולר".