גיורא עופר מחזיר את המפתח, דיסקונט נשאר עם הבעיות

>> "אין כאן דרמה. המנכ"ל סיים קדנציה של עשר שנים והחליט שהגיע הזמן להמשיך הלאה" - כך הסבירו אתמול בדיסקונט את הודעתו של המנכ"ל גיורא עופר כי החליט לסיים את תפקידו בסוף ינואר 2011 ולא להאריך את כהונתו בבנק. "עשר שנים זו קדנציה מרשימה", הוסיפו בבנק.



אבל עזיבתו של עופר מעלה סימני שאלה. בתחילת 2010 נראה היה כי עופר נמצא בפתחו של העשור השני בבנק. בעלי השליטה בבנק, קבוצת ברונפמן שראן, רמזו כי הם מרוצים מעופר, וחוזהו יוארך. גם לפני חודשיים ידעו לספר מקורבים לעופר ולבנק כי להערכתו, קיימת סבירות גבוהה שיאריך את כהונתו. אפילו בדירקטוריון הבנק היו אתמול מופתעים מהצהרתו של עופר שהגיעה לאחר הצגת הדו"ח החודשי האחרון.

אם כן, מה אירע? נראה כי מה שלא אירע הוא שהכריע את הכף. החודשים חלפו, והצעה רשמית לא הונחה על שולחנו של עופר. חצי שנה בלבד לפני תום חוזהו, עדיין לא התנהל מו"מ קונקרטי על התנאים שבהם עופר יישאר, וביולי, לאחר סיומו של הרבעון השני ולאחר דיווח על תוצאות לא טובות ברבעון הראשון, החליט עופר לעזוב.



מקורבים לבעלי השליטה מספרים כי ההצעה לא הונחה על השולחן, מכיוון שעופר אמר כי עשר שנים זו תקופה מספקת. בענף הבנקאות סיפרו אתמול על מערכת יחסים מתוחה בין המנכ"ל ליו"ר החדש יוסי בכר. ואולם בסביבתו של בכר אמרו שכאשר נכנס לתפקידו הוא ציין בפני עופר כי ישמח אם יישאר בתפקיד, ועופר הוא זה שהחליט להחזיר את המפתח לדיסקונט ולהמשיך הלאה.



"הבנק לא הצליח להיצמד לגדולים"



עופר צמח בבנק לאומי עד לתפקיד ראש החטיבה המסחרית. בתחילת 2001 החליט לעשות שינוי בקריירה והתייצב בראש דיסקונט. עופר ידוע בענף הבנקאות כבנקאי מוכשר, יציב, שקול ומאוזן - תיאור שלא התאים לבנק דיסקונט בתחילת העשור.



עופר קיבל לידיו בנק לא יעיל עם ועדי עובדים חזקים, תיק אשראי בעייתי ובעיית יציבות. בעשור שחלף ידע הבנק עליות ומורדות. תיק האשראי שלו טויב, והסיכון ליציבותו הוסר. עדיין ישנן בעיות שלא נפתרו, אך עופר הצליח לנווט ביניהן בהצלחה במשך עשור. עופר קיבל לידיו את הבנק עם האתגרים הגדולים ביותר במערכת, ועוזב את הבנק כשבפניו עדיין עומדים האתגרים הגדולים ביותר במערכת. האתגרים משתקפים במחיר המניה - הבנק נסחר לפי מכפיל הון של 0.6, בעוד שאר הבנקים נסחרים לפי מכפיל הון של כ-0.9.



"במשך העשור הועם זוהרו של דיסקונט, והתמונה במערכת הבנקאות השתנתה. אם פעם המבנה היה שני הגדולים, דיסקונט הבינוני, ושני הקטנים, כיום המבנה הוא שניים גדולים ושלושה בינוניים. דיסקונט לא הצליח להיצמד לגדולים - הבנק הולך ומתקרב למזרחי טפחות ולבינלאומי. וכך, אף על פי שהוא בנק הרבה יותר גדול ממזרחי טפחות, הוא נסחר לפי שווי נמוך ממנו", הסביר אתמול בכיר בענף הפיננסים.



עם זאת, הבנק שאותו קיבל עופר לידיו שונה מהבנק שאותו הוא עוזב. בתחילת 2001 עזב המנכ"ל הקודם, דוד גרנות, את תפקידו ועבר לבינלאומי. הבנק ניצב באותה העת באחת מהתקופות הקשות שידע עם התפוצצות בועת ההיי-טק והמשבר של תחילת שנות ה-2000, והציג הפסד של 255 מיליון שקל ב-2001. לבנק היה תיק אשראי עסקי בעייתי עם הטייה לאשראי בתחום הנדל"ן. באותה תקופה רמז הפיקוח על הבנקים כי בנק גדול בישראל מצוי בסכנת יציבות, והעיניים הופנו מיד אל דיסקונט. לבנק היה ועד עובדים כוחני, בעיות בהלימות ההון והוא פיגר אחרי הבנקים הגדולים במערכות המידע והמיחשוב.



תחת ניהולו של עופר עבר דיסקונט הסבה למערכת מחשב חדשה, הסבה שהושלמה למרות המחלוקת בבנק עקב העלות הגבוהה שהלכה ותפחה עם השנים, ותיק האשראי טויב. כדי לעמוד במגבלת דרישות ההון שינה הבנק אסטרטגיה ונכנס לתחום הקמעוני. דיסקונט השקיע משאבים רבים בתחום והוביל קמפיינים אינטנסיביים וצבעוניים. המטרה - גיוס מקורות זולים במשקי הבית כדי להשתמש בהם למתן אשראי.



דיסקונט הצליח לצמוח ולחזור לנתח השוק שלו באשראי לציבור של 17%, הכולל, בין השאר, את התחום העסקי, הקמעוני והמסחרי. עם זאת, בפעילות בתחום משקי הבית לא נראית צמיחה מובהקת בחלקו היחסי במערכת החל ב-2007 ואילך. בתחום המשכנתאות צמח דיסקונט בחדות בתחילת המבצע "משכנתא מסובסדת" ואף הגיע לנתח שוק של 15%, אך לא הצליח לשמור עליו וירד לנתח של כ-10%. עם זאת, חלקו לפני המבצע הגיע ל-5.8%, ובדיסקונט רואים במהלך הצלחה. "ההצלחה של דיסקונט בתחום הקמעונות היא חלקית", אומר יובל בן זאב, מנהל מחלקת המחקר בכלל פיננסים. "לא מצליחים לקבל נתוני עומק איכותיים שמראים הצלחה גדולה".



הבעלים התחלפו, הצרות נשארו



שנת 2005 היתה נקודת מפנה לבנק דיסקונט. המדינה החליטה להפריט את הבנק, ובעלים חדשים הגיעו לדיסקונט - קבוצת ברונפמן שראן. כניסתו של מתיו ברונפמן עוררה תקווה בשוק כי הבעלים הפרטיים, שרוצה להשיג תשואה על ההון, יטפל בבעיות היעילות של הבנק, ובראשן בעיית השכר הגבוה וההתמודדות עם ועדי העובדים.



עם החלפת הבעלים הוביל עופר מהלך של מיתוג מחדש לקבוצה ולסניפים. ואולם הבעיה בתחום יחסי העבודה לא נפתרה. עובדי דיסקונט הם היקרים ביותר. יחס היעילות של הבנק (הוצאות תפעוליות מסך הכנסות) ברבעון הראשון של 2010 הגיע ל-79.6%, כאשר הפועלים, לאומי ומזרחי טפחות מציגים יחס של 65%, והבינלאומי - 74.4%. "בכל הבנקים היחסים עם העובדים הם נכס אסטרטגי, בבנק דיסקונט היחסים עם העובדים הם אנטי-נכס. המעורבות הגדולה של הוועדים בניהול השוטף של הבנק פוגעת בו", אומר בכיר בענף הפיננסים.



כדי להתעמת עם ועדי עובדים ולבצע שינויים, כפי שעשה בנק הפועלים ועושה בימים אלה הבנק הבינלאומי, צריך יכולת להוביל מהלך כוחני וגיבוי מהבעלים. עופר אינו היחיד שלא התמודד עם הבעיה. גם היו"ר לשעבר שלמה זהר והיו"ר הנוכחי יוסי בכר לא ששים להפשיל שרוולים ולהתמודד ומעדיפים לחכות עד שהעובדים המבוגרים והיקרים יחסית ייצאו לפנסיה. בינתיים, רק השנה הצליח ועד דיסקונט להשיג תוספת שכר של 8.5% - דבר שיבוא לידי ביטוי בשורת הרווח שיציג הבנק.



כדי להגיע ליחס היעילות הממוצע במערכת הישראלית על ההכנסות של דיסקונט לצמוח בכ-10% בשנה, על ההוצאות התפעוליות להצטמצם בקצב שנתי של 400-500 מיליון שקל, ומהלך התייעלות מבחינת כוח האדם, הכולל תוכניות פרישה מוקדמת, מצריך כסף רב. חמש שנים עברו מאז השתלטה קבוצת ברונפמן שראן על הבנק, והבנק עדיין סובל מבעיות הון. דיסקונט הוא הבנק היחידי בישראל שאינו עומד כיום בדרישות הון הליבה (7.5) שדורש בנק ישראל. כדי לעמוד בדרישות אלה, הבנק יצטרך לבצע הנפקת זכויות או להקטין את פעילות האשראי. כדי לבצע הנפקת זכויות יהיה על הבעלים להכניס יד לכיס, דבר שהם נמנעים לעשות כבר מסוף 2008, אז ציין המפקח על הבנקים לראשונה כי הוא מצפה מהם להזרים הון נוסף לבנק. לנוכח המחסור בהון, כסף כדי להתייעל ולבנות תוכניות פרישה נראה בגדר מותרות.



צרות בחברות הבנות



במהלך העשור שבו הוביל עופר את הבנק התרחשו שתי פרשיות חמורות בשתיים מהחברות הבנות שלו; הראשונה - פרשיית הלבנת הון שהתרחשה באמצע העשור האחרון, ואשר בעקבותיה ביצע דיסקונט מהפך בסניף ניו יורק, שכלל גם שינויים פרסונליים בהנהלת הבנק ושינויים בנוהלי הפיקוח והבקרה.



דיסקונט ניו יורק עלה שוב לכותרות כאשר התברר כי השקיע בניירות ערך מגובים של סוכנויות המשכנתאות הממשלתיות פאני מיי ופרדי מק סכום גבוה של 7.4 מיליארד שקל (נכון לסוף הרבעון הראשון). בעת המשבר בסוף 2008 ירד שווי הניירות באופן דרמטי, אך בדיסקונט טענו כי מדובר בנכסים איכותיים, ואין חשש אמיתי מפני הפסדים. בסופו של דבר, הסוכנויות זכו לחילוץ של ממשל ארה"ב. דיסקונט אמנם לא רשם הפסדים בגין ההשקעה, אך היקף ההשקעה הגבוה זכה לתשומת לב.



הפרשייה השנייה עוסקת בוויזה כאל. החל ברבעון השלישי של 2009 נחשפו בחברה שערוריות שגררו קנסות מוויזה אירופה ומסטרקארד העולמית ביקורת חשבונאית נרחבת. בסופו של דבר, הוחלפו היו"ר שלמה זהר והמנכ"ל בעז צ'צ'יק, ובכירים נוספים בדרגים נמוכים יותר. הביקורת בכאל עדיין לא הסתיימה, וזוויות חדשות של הפרשה עדיין מתגלות.



"מצפים לשינוי"



ברבעון ראשון של 2010 הפתיע דיסקונט עם תוצאות לא טובות. הבנק שאמור להיות ביעד תשואה על ההון של 9%-11% הציג תשואה של 5.8% בלבד והכנסות מימון נמוכות מתחזיות האנליסטים. תוצאות הרבעון השני עדיין אינן ידועות, אך טרנס קלינגמן, מנהל מחלקת המחקר של מיטב, עידכן אתמול כלפי מטה את תחזיותיו בעקבות הודעתו של עופר.



"אנחנו מצפים לשינוי אסטרטגי בבנק עם דגש על דיווידנדים במקום צמיחה, ניהול קפדני של בסיס ההון תוך ריסון הגידול בתיקי האשראי, במטרה להגדיל את הלימות ההון ככל שניתן כדי לאפשר חלוקת דיווידנדים בהקדם האפשרי", מציין קלינגמן שצופה חלוקת דיווידנד צנועה ב-2011.



בינתיים, מוריד קלינגמן את תחזיות הרווח ל-2010 לרווח נקי של 664 מיליון שקל או תשואה על ההון של 6.5% לעומת התחזית הקודמת של 756 מיליון שקל או תשואה על ההון של 7.2%. "גניזת תוכנית הצמיחה לטובת מדיניות תומכת דיווידנדים אמורה להטיב עם בעלי המניות, אבל בינתיים שוררת אי ודאות שתלווה, ככל הנראה, על ידי תוצאות חלשות", אומר קלינגמן.



בן זאב מודאג דווקא מדברים אחרים: "זה נראה שלמפקח שוב לא נוח עם דיסקונט. לא נוח לו עם מה שקורה בחברת כרטיסי האשראי, לא נוח לו ממצב ההון של דיסקונט, והמצב הזה הוא לא בשורה טובה".



מה מחכה למנכ"ל החדש?



דירקטוריון דיסקונט אישר אתמול את הקמתה של ועדת איתור למציאת מנכ"ל חדש. השם הבולט ביותר מבין המועמדים הוא ראובן שפיגל, מנכ"ל דיסקונט ניו יורק. "נראה לי שזה מה שיעשו בסוף, יביאו את שפיגל, דיסקונט לא קל לניהול, ולשפיגל יש ניסיון", אומר בכיר בבנק. שם נוסף שהוזכר בעבר כמועמד למנכ"ל היה ישראל דוד, שנכנס לאחרונה לתפקיד בכאל. כאל נמצאת במצב רגיש, קשה לי להאמין שיתלשו אותו משם", מוסיף הבכיר.



על כל פנים, המנכ"ל החדש יצטרך להמשיך ולהתמודד עם חוסר היעילות בבנק והדרישות להגדלת הון, אך בראש ובראשונה יהיה עליו להתמודד עם בעלים, שנראה כי אינם נלהבים מהשקעתם בבנק. קבוצת ברונמפן שראן רכשה 26% ממניות הבנק תמורת 1.3 מיליארד שקל. כיום שווה נתח זה 1.69 מיליארד שקל. כלומר, מדובר בתשואה שנתית ממוצעת. במהלך התקופה קיבלה הקבוצה דיווידנד של כ-52 מיליון שקל. כלומר, ברונמפמן שראן רואה על השקעתה תשואה שנתית ממוצעת של 5.9%, שזוהי תשואה שנתית ממוצעת הנמוכה מהתשואה של מדד תל אביב 100 בתקופה זו.



מקורבים לברונפמן שראן ציינו כי אחזקת הקבוצה בבנק היא אחזקה אסטרטגית לטווח ארוך, וכי אין בכוונתם למכור את אחזקתם. עם זאת, כאשר היתה לקבוצה אופציה בהסכם המכירה להגדיל את חלקה בו, בחרו הבעלים לא לממשה.



שינוי מהותי בדיסקונט ייעשה, אם הבעלים יזרימו הון שיקל על מצוקת האשראי של הבנק ויגבו את ראשי הבנק מול ועדי העובדים. כלומר, למנכ"ל החדש מצפה עבודה רבה בעיקר מול הבעלים. המדינה, אגב, שמחזיקה כ-20% בבנק, מתכננת להמשיך ולמכור את אחזקותיה בו, ובאוצר ציינו אתמול כי החלפת המנכ"ל לא תשפיע על המכירה המתוכננת ולא תעכב אותה. וגיורא עופר? לא מן הנמנע שיחזור בעתיד עם יוצאי לאומי נוספים להתמודד על תפקיד מנכ"ל בנק לאומי לאחר עזיבתה של גליה מאור.