צמיחה - ומה שניתן לעשות כדי להאיץ אותה

זהו החלק השני של סדרת של כתבות קצרות שמתמקדות בגרפים מאירי עיניים המופיעים בדו"ח "מצב המדינה - חברה, כלכלה ומדיניות בישראל 2009" של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. הגרפים הוכנו על ידי דן בן-דוד, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת תל אביב ומנהל המרכז.



הפרק הראשון: הצמיחה הישראלית - ואיך היא השתבשה



בפרק הקודם נסקרה הצמיחה הכלכלית של ישראל מ-1950 ועד לעת הנוכחית ותשומת לב מיוחדת ניתנה לירידה החדה בצמיחה, שחלה לקראת אמצע שנות השבעים. הפרק הנוכחי יתמקד בצמיחה המקומית החל מאותה נקודת שבר ובהשוואה לצמיחה ארוכת-טווח ארה"ב.



גרף התוצר לנפש בארה"ב



אמנם, הכלכלות הריאליות, ובוודאי השווקים הפיננסיים, נעות בין מחזורים עסקיים של צמיחה ומיתון, אך לאורך זמן מפתיע לגלות עד כמה המגמה אינה רק אחידה, אלא גם ליניארית.







הגרף הזה מתאר את התפתחות התוצר לנפש (התוצר המקומי מחולק במספר התושבים) בארה"ב ב-140 השנים האחרונות. התוצר לנפש - מדד מקובל לרמת חיים במדינה - מתואר על גבי הציר האנכי בסקאלה לוגריתמית וכפי שניתן לראות מהגרף, ברוב התקופה, התוצר לנפש התקדם במסלול ליניארי (לוג-ליניארי) - ממש עד לתקופה הנוכחית.



שני יוצאי הדופן הבולטים היו תקופת השפל הגדול של תחילת שנות ה-30 ואחריו הגיאות החריגה שנמשכה עד אחרי מלחמת העולם השנייה. הגרף הזה ממחיש עד כמה האירועים האלה היו חריגים בקנה מידה היסטורי-כלכלי, אך גם שלא שברו את המגמה ארוכת השנים: לולא אירעו, סביר להניח שהמגמה היתה נשמרת.



גרף התוצר לנפש בישראל



ההיסטוריה הכלכלית הישראלית קצרה יותר ובוודאי פחות מתועדת, אבל למרות זאת גם היא מציגה את תכונת המגמה השלטת. לאחר מסלול צמיחה תלול ומהיר בשנות החמישים והששים, בשנות השבעים המשק הישראלי עבר למסלול צמיחה חדש ואיטי באופן משמעותי מהמסלול הקודם.




בשנים 1973 עד 2009 מגמה זו נשמרה, למרות כמה אירועים משמעותיים שהתרחשו במהלך התקופה, כמו תקופת ההיפר-אינפלציה של אמצע שנות השמונים, מלחמות והעלייה הגדולה מרוסיה של סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. התנפחות בועת הטכנולוגיה בסוף שנות התשעים והתפוצצותה בתחילת שנות האלפיים נראים בגרף, אבל בקושי.



בניגוד לתפיסה הרווחת לגבי צמיחה מחזורית, אומר פרופ' בן-דוד, צמיחה ארוכת טווח נובעת משיפורים טכנולוגיים ואינה נקבעת על ידי הגברת הצריכה או הביקושים. שיפורים טכנולוגיים מחייבים השקעה בתשתיות אנושיות ופיזיות והם אינם משתנים בקלות על פני זמן - ולכן מסלולי הצמיחה כה יציבים על פני תקופות ארוכות. עם זאת, הניסיון ממדינות אחרות, וגם מישראל בשנות השבעים, הוא ששינוי מהותי בעדיפויות הלאומיות יכול לשנות את מסלול הצמיחה ארוך הטווח, לטוב או לרע.



יש כמה דרכים שניתן ללכת בהן כדי לשבור את קללת הצמיחה האיטית. אחת מהן, אומר פרופ' בן-דוד, היא לשדרג את התשתיות האנושיות והפיזיות, ובעיקר להעלות את החינוך בתחומי היסוד לרמה הגבוהה במערב לכלל ילדי ישראל, ובמיוחד לוודא שלא מוותרים על הילדים החרדים והערבים.



דרכים נוספות הן להחליף תמריצים לאי-עבודה בתמריצים לעבודה; לאפשר למבוגרים לשדרג את רמת ההשכלה שלהם ולספק הכשרה מקצועית התואמת את הצרכים של משק מודרני; לאכוף את חוקי המדינה בכל הקשור לתעסוקה, שכר מינימום, תשלומי מס וכו'; ולהגביר את השקיפות התקציבית כדי שהציבור כולו יוכל לדעת מהם באמת העדיפויות הלאומיות בישראל.



הפרק הבא בסדרה יתמקד באגדת ההוצאה על הביטחון.