צרת רבים, כידוע, היא נחמת שוטים - ובכל זאת, אם מערכת הביטחון רוצה להתנחם במר גורלה, נוכח המתקפה החזיתית שמשרד האוצר פתח נגדה, היא יכולה להתנחם בכך שהמתקפה עליה היא כאין וכאפס לעומת המתקפה על חברות התקשורת. האוליגופולים הענקיים של ענף התקשורת - חברות הסלולר, בזק וחברות הטלוויזיה הרב-ערוצית - התמקמו במרכז הכוונת של משרד האוצר, והוא מכה בהם מכל כיוון אפשרי.
אם לא די ברפורמה להורדת דמי הקישוריות, אם לא די גם בכוונה להכניס את המונופול הדורסני של חברת החשמל כמתחרה בשוק האינטרנט, אם לא די בכל ההקלות יוצאות הדופן שניתנות לכל מתחרה חדש באינטרנט ובסלולר - הרי שעכשיו הודיע האוצר על הכפלת דמי התמלוגים הנגבים מהחברות בענף.
מכוונים לתמלוגי הגז
התמלוגים יועלו מכ-1% בשנה כיום לכ-2.5% עד 2012. מדוע העלאת תמלוגים? כי האוצר זקוק למקורות הכנסה בתקציב, וכי חברות התקשורת בישראל הן אוליגופולים שמנים המרוויחים מיליארדי שקלים בשנה והאוצר סבור כי הן יכולות לתרום מעט יותר מרווחיהן לרווחת הציבור. תוך כדי נשלף הטיעון העקרוני כי החברות מתבססות על משאב ציבורי - ערוצי ותדרי תקשורת - ולכן ראוי כי הציבור יקבל מהן יותר.
העלאת התמלוגים צפויה להכניס לקופת המדינה 400 מיליון שקל בשנה בלבד, והיא בוודאי תלווה במאבק עז מול חברות התקשורת - וכל זאת בשעה שההחלטה עומדת בניגוד להמלצות של ועדות מקצועיות. מדוע, אם כן, ננקט הצעד הזה? אפשרות אחת היא הניסיון להגביר את הלחץ על חברות התקשורת, במסגרת הגדלת התחרות בענף.
אפשרות אחרת היא התקדים. העלאת תמלוגים במדינת ישראל היא צעד חסר תקדים. עד היום המדינה רק הפחיתה תמלוגים, ולא העלתה אותם. העלאת תמלוגי חברות התקשורת יוצרת תקדים אותו יהיה נוח מאוד לשלוף כשתעמוד על הפרק העלאת התמלוגים העיקרית שהמדינה חושקת בה - זאת של חברות חיפושי הגז, כמובן. האם יש קשר בין הדברים? שר האוצר הכחיש, אך לא בטוח שצריך להאמין להכחשה הזו.
במסגרת צרת רבים, אפשר להוסיף לרשימת נפגעי משרד האוצר גם את המוסד לביטוח לאומי, או בעצם את כל מקבלי הקצבאות בישראל. המהלכים שמציע האוצר בתחום הביטוח הלאומי הם הדרמטיים והמטרידים ביותר: שחיקת כל קצבאות המוסד ב-1.5%, ייקור המס למעסיקים המשולם לביטוח הלאומי ב-0.4%, שמירה על תקרת השכר הגבוהה לצורך חישוב הביטוח הלאומי ומס בריאות, וכן דחיית העלאת קצבאות הילדים בשנה.
לפחות שניים מהצעדים נדרשים בלאו הכי. המעסיקים קיבלו די הנחות בהפרשות שלהם לביטוח הלאומי, והגיע הזמן להגדיל את חלקם. גם דחיית העלאת קצבאות הילדים מבורכת - מלכתחילה מדובר היה בכניעה מיותרת לש"ס, שרק מחזקת את הנטייה החרדית שלא לצאת לעבוד.
עם זאת, שחיקת קצבאות הביטוח הלאומי היא צעד קשה, בעייתי וכואב, שיפגע קודם כל במי שנזקקים לקצבאות אלה יותר מכל - מובטלים, קשישים ועניים הנסמכים על קצבת הבטחת הכנסה. כל קשר בין צעד זה לבין הקטנת הפערים בחברה הישראלית מקרי בהחלט. לפחות אפשר להתנחם כי האוכלוסיות החלשות בישראל מקבלות פיצוי בדמות פרישה ארצית של מס הכנסה שלילי - קצבה המיועדת לסייע לעובדים עניים, והיא אחת הקצבאות החשובות ביותר כיום.
לבלום את בריחת המוחות
עוד אפשר להתנחם בכך שבעוד שמשרד הביטחון וחברות התקשורת משלמים מחיר כבד, מי שאמור ליהנות מכך היא מערכת ההשכלה הגבוהה. מכל המטרות שהאוצר מקדם, ושעליהן הוא משליך את עיקר תוספות התקציב, החשובה מכל היא הרפורמה בהשכלה גבוהה. בנקודה זו משרד האוצר צודק: חייבים להשקיע בהשכלה הגבוהה בישראל, חייבים לבלום את בריחת המוחות, חייבים להחזיר עטרה ליושנה בתחום האקדמי. בשביל זה שווה לצאת לכל מלחמה, גם מלחמות אבודות נגד קצבאות הילדים או מערכת הביטחון.