גזירות כלכליות? הציבור יממן

שר האוצר יובל שטייניץ וצמרת משרדו הנהיגו כלכלה חדשה. בעוד שבעולם הממשלות מקצצות בתקציביהן ומורידות שכר, אצלנו נוהגים להיפך - מגדילים את התקציב ומוסיפים לשכר. פרשנים כלכליים קוראים להתנהגות האוצר "חוסר אחריות" או "שגיאה גסה". נראה שמדובר בחוסר הבנה בעקרונות הכלכלה וזה כשלעצמו מביך.

טוב היה נוהג האוצר אם היה מקצץ בתקציב המדינה, כולל צעד מתבקש של חיסול משרדי עשרה שרים ללא תיק או סגנים עם תיק אזוטרי. במצב של קיצוץ, המשוואה לכאורה פשוטה: כשיש קיצוץ אין העלאת מיסים. כשיש קיצוץ בגירעון הממשלתי החוב הציבורי יורד אוטומטית והרצון לעבוד עולה ועימו כמובן הצמיחה והתעסוקה. אבל אצל שטייניץ הכלכלה עובדת הפוך מהמקובל.

במקום לקצץ בתקציב הממשלה, מועצת חכמי האוצר הטילה כרגיל מסים: מס סיגריות כדי שתפסיקו לעשן, מס על הדלק כדי שתיסעו יותר בתחבורה ציבורית והמע"מ, הוא אפילו לא יירד בחצי האחוז המובטח. לסלט הקצוץ דק דק הוסיפו פגיעה בקצבאות השונות של ביטוח לאומי: בחזקת הדרת פני זקן (קצבת זקנה), עזרה לנכה שסובל (קצבת נכות) והוספת פרוסת לחם לילד הרעב (קצבת ילדים).

עלבון השכבות החלשות הוא אות קין חברתי מדכא. לחלשים אין נציג בכיר שיילחם עבורם, ובוודאי שלא בקרב מפלגת השלטון. גם ח"כ שלי יחימוביץ' וח"כ חיים כץ, ואפילו עופר עיני יו"ר ההסתדרות, לא יזעקו כנגד הגזירות - הם עסוקים בריכוזיות במשק וזה הרי פופוליסטי בהשוואה לעניים ונכים.

בכירי האוצר מצאו מס מעניין נוסף - מס פחם. תחנות הכוח של חברת החשמל משתמשות בפחם, ולכן נטיל מס על הפחם שכמובן יגולגל מיד לצרכנים שישלמו יותר עבור החשמל. בקצב היצירתיות המבעבע באוצר, תתכוננו בתקציב הבא למס על אוויר נקי או משהו דומה.

כדי לסבר אוזניים, הסביר שטייניץ שיהיה קיצוץ של 1.4 מיליארד שקל בביטחון. אפילו שטייניץ לא מאמין למה שפיו סח. את תקציב הביטחון יקבע נתניהו בעזרתו של ברק ותחת זעקותיו של הרמטכ"ל אשכנזי על "פגיעה בביטחון מדינת ישראל תחת האיום האיראני". החמאס והחיזבאללה וגם סוריה לקינוח, יכללו בחבילת האיום והפגיעה בביטחון.

שטייניץ כמובן הבטיח לציבור שלא יפגע בתקציבי החברה, החינוך והתעסוקה. אז הבטיח. עד שהתקציב ייסגר לקראת דצמבר הכול יכול להשתנות ומה שהובטח היום יכול להתבטל. לחילופין, יש גם את נוסחת הפטנט הישראלי המקורי החדש: "לדחות לתקציב הדו שנתי של 2013-2014". רק דחייה. דיה לבעיה בשעתה.

האוצר יודע היטב שהתקציב שהציע אפילו אינו תרנגול כפרות. ש"ס תמשוך מכאן, ליצמן וחבריו ידרשו תוספות משם, ליברמן יבקש לבנות טיילת לתיירים בין שכם לחברון, בוגי יעלון יתעורר מתרדמתו ויעמוד על הטבת מס נוספת לישובי הגולן וכך הלאה, כמו תקליט שרוט, התקציב יהפוך לבדיחה. ורק אנחנו האזרחים בטוח נשלם יותר.

*עו"ד צחי כהן, MBA, סגל המרכז ללימודים אקדמיים – אור יהודה