נשר תמשיך לשלוט בשוק המלט

מאת אמיר עציוני
מלחמות המלט בפתח. חברת נשר, מונופול המלט בישראל, צפויה להמשיך ולשלוט ביד רמה בשוק המלט. שליטה זו תהיה בגיבוי ממשלתי מלא, ולמורת רוחם של הצרכנים. נשר פנתה למשרד התמ"ס בבקשה לקבוע היטלי היצף על מלט מיובא, צעד שיחזיר לנשר את מעמדה כגורם יחיד בשוק המלט הישראלי.



גם אם הפקיד הממונה בתמ"ס יחליט לשים את טובת הציבור לנגד עיניו, ולדחות את תביעת נשר - הרי שכפי שהיה בעבר - יימצא פקיד או פוליטיקאי מעליו שימצא סיבה להיכנע ללחצים. התחרות שהחלה להתפתח בשוק המלט בישראל בשלוש השנים האחרונות הביאה לירידה של יותר מ-10% במחירי המלט, בד בבד עם עלייה באיכותו.



שוק המלט בישראל יכול לשמש סמל לכניעה הממשלתית ללחצים של גופים כוחניים, ולדאגה של פוליטיקאים למיעוט חזק ובעל אמצעים, על חשבון הציבור אותו הם אמורים לייצג. למרבה האירוניה, הפוליטיקאים מצליחים לשכנע את עצמם כי בכך הם אומנם דואגים לטובת הציבור הרחב.



והנה כרוניקה של מלחמה עיקשת בתחרות, עם סוף ידוע מראש. בראשית שנות ה-90 קיבל הקו החדש במפעל המלט ברמלה מעמד של מפעל מאושר. קוראים רבים עשויים לזקוף גבה שכן מעמד זה ניתן למפעלים באזורי פריפריה, מוטי ייצוא ולא מונופוליסטיים.



אכן, מנהל מרכז ההשקעות באותם ימים ביקש בתמימותו לדחות בקשה זו. אך מסע לחצים של ראשי כור וכלל, בעלי המניות של נשר באותם ימים, על שרי האוצר והתמ"ס, הביאו את השרים לחתום על האישור "לטובת הציבור". אחד התירוצים היה שנשר הסכימה, בתמורה לאותו סיוע ממשלתי נדיב, לא להתנגד לתחרות עתידית.



אך מהיום הראשון היה ברור כי נשר תסכים לתחרות רק כל עוד זו אינה קיימת בפועל. בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת ב-91', שעסק במניעת יבוא מלא, היטיב יו"ר מועצת המנהלים של נשר לבטא את כוונות החברה בהקמת הקו החדש במפעל ברמלה באומרו "נשר מעונינת למנוע יבוא מלט. אנו נמצאים בשלב הסיכומים עם גורמים ממשלתיים בקשר להקמת קו ייצור, שימנע יבוא".



נשר ניסתה ליצור כושר ייצור עודף באמצעות הקמת הקו החדש, ובכך להפחית את רווחיות יבוא המלט.



ואולם היא לא הצליחה ליצור את החסם המצופה, והרווחיות הגדולה של נשר יצרה תמריץ ליבוא, למרות עלויות ההובלה הגבוהות.



לפיכך, נשר שינסה מותניה, "שכחה" את הבטחותיה ויצאה למלחמה ביבוא. בהתחלה, החשש היה מפני יבוא של מלט מהרשות הפלשתינית. מכתב של ראשי כור וכלל אל ראש הממשלה, עם העתקים לשרי התמ"ס והאוצר, הביאה להטלת מגבלות רבות על הפלשתינאים.



בהמשך, החשש מפני יבוא מלט מירדן וממצרים זיכה את מנכ"ל משרד התמ"ס במכתב ממנכ"ל נשר, בו הוא מודיע כי נשר אמנם הסכימה לתחרות, אך היא לא התכוונה לתחרות יבשתית אלא רק לתחרות בהובלה ימית - שם יש, לדבריו, חסם טבעי בגלל עלויות ההובלה הגדולות. לפיכך, נשר דרשה להטיל מכסים על יבוא מלט, למרות סיכומים קודמים להפסקתם.



אך היום נשר יוצאת גם נגד יבוא בהובלה ימית. יבוא זה מאיים לעבור את רף ה-20% מצריכת המלט בישראל, ולנגוס קשות ברווחי נשר.



הבקשה החדשה לקביעת היטלי היצף, היא רק השלב הראשון. שר העבודה והרווחה כבר פנה לשרת התמ"ס בבקשה שתעשה ככל יכולתה כדי למנוע פיטורי עובדים בנשר. מזכ"ל ההסתדרות ופוליטיקאים אחרים, מגובים בשלטי חוצות וחסימות צמתים על ידי עובדי נשר, יצליחו במשימה - אם לא בסיבוב הזה, אז בסיבוב הבא; התירוץ של הפוליטיקאים יהיה דאגה לעובדי נשר.



כל העובדים בתעשיית יבוא המלט, כל אלה שיאבדו את עבודתם כתוצאה מהפגיעה בשוק הדיור, והציבור שייאלץ לשלם את המחיר מכיסו, אין בהם כדי להרשים את הפוליטיקאים. אלה גם לא ירצו להבין כי הירידה בהיקף הפעילות של נשר היתה צפויה, וכי ההקמה המואצת של קווי ייצור בחברה היתה מיותרת, ונועדה למנוע יבוא.



אין לטעות - הרע בסיפורינו אינו חברת נשר, הפועלת כפי שכל חברה מסחרית צריכה לפעול, ודואגת לבעלי מניותיה. הרעים בסיפור שלנו הם הממשלה, ההסתדרות וגופים נוספים שאמורים או מתיימרים לדאוג לנו, הציבור הרחב, אך מוכרים אותנו פעם אחר פעם בעבור נזיד העדשים של מנעמי ריצוי בעלי הכוח.



הכותב הוא עמית המכון ללימודים אסטרטגיים ופוליטיים מתקדמים בי-ם