לפי איינשטיין, הקרינה לא מסרטנת

>> הכנסת עסקה באחרונה בשאלת הבטיחות של אנטנות וטלפונים סלולריים, בדיון שנערך בהצעת חוק הקוראת לאסור על הצבת אנטנות סלולריות במרחק של פחות מ-75 מטר ממוסדות ציבור מסוימים.

כוונתה של חקיקה מעין זו היא להגן על בריאות הציבור, אך כמעט תמיד היא נובעת מחששות שמקורן בחוסר הבנה, ולא בעובדות מדעיות. המלה "קרינה" מעוררת אסוציאציות של סרטן בשל ההשפעה המסרטנת של סוגי קרינה מסוימים. גם במקרה של אנטנות וטלפונים סלולריים, הדאגה העיקרית המועלית היא שקרינתם עלולה להיות מסרטנת. למעשה, אפשרות זו נשללת על ידי תגליתו של אלברט איינשטיין לפני 105 שנה, שזיכתה אותו בפרס נובל והוכחה מאז אינספור פעמים.



הניסיון הרב בחקר הסרטן מלמד כי סרטן נובע משינויים כימיים בלתי רצויים בד.נ.א של התא. כדי שקרינה תגרום נזק כזה, עליה לפגוע בד.נ.א באנרגיה מינימלית מסוימת. הדבר דומה לחבטת הגשה במשחק טניס: כדי שהכדור יעבור את הרשת, על השחקן להכות בו בעוצמה מספיקה. מבחינתו של טניסאי המצויד במחבט, חבטה כזו אינה בעיה מיוחדת. אבל המשימה נהפכת לקשה יותר אם ברשותו רק מחבט פינג פונג.



תגליתו של איינשטיין מלמדת אותנו שקרינת הרדיו המשמשת בתקשורת סלולרית אינה יכולה לגרום לשינויים כימיים בחומר. הסיבה לכך היא שיכולת הקרינה לחולל נזק כזה תלויה בתדירות המאפיינת את סוג הקרינה. למשל, לקרינה העל-סגולה הפוגעת באדם החשוף לשמש יש תדירות גבוהה, ולכן קרינה זו עלולה לגרום לסרטן העור. אור נראה, שהוא קרינה בעלת תדירות נמוכה יותר, אינו מסרטן כמעט. ואילו תדירות גלי הרדיו הסלולריים נמוכה פי מיליון מזו של אור נראה. לכן, קרינה סלולרית בתדירויות ובעוצמות שבשימוש כיום אינה יכולה לגרום לשינויים כימיים מסרטנים בד.נ.א.



אדם הנמצא ליד אנטנה סלולרית משול לאדם הניצב מאחורי רשת במגרש טניס, שעל קו ההגשה מולה עומד טניסאי המנסה לחבוט בכדורי טניס באמצעות קיסם שיניים בלבד: גם אם יגיש הרבה כדורים, אף אחד מהם לא יעבור את הרשת. באותה מידה, הקרינה הבוקעת מאנטנה סלולרית היא בעלת תדירות נמוכה מדי מכדי לחולל נזק לד.נ.א ולגרום לסרטן. לכן, אילו איינשטיין חי היום ויכולנו לשאול אותו אם הוא חושש שמגורים בסמוך לאנטנה סלולרית יגרמו לו לסרטן, הוא בוודאי היה עונה שמאז 1905 הוא יודע שאין סכנה כזו.



הכותב הוא מרצה לפיסיקה באוניברסיטת תל אביב