לא מעט עיתונאים הגיעו השבוע למסיבת העיתונאים של האוצר על התקציב עם כותרות מוכנות. "הגזירות הכלכליות", "תקציב אנטי חברתי" ושאר דמגוגיות זולות המתאימות לכל תקציב אפשרי. אבל האמת היא שמדובר בעוד תקציב שמרן, בדומה לשנים האחרונות, שממשיך לשמור על המסגרת מבלי להתחנחן לבוחרים, אך גם מבלי להעיר מרבצם את הוועדים הגדולים. בכל אחת מהשנים האחרונות הלינו על התקציב שהוא מקדש את הביטחון על מזבח החינוך. הפעם הוצג קיצוץ של 1.4 מיליארדי שקלים בתקציב הביטחון. זה נשמע הרבה, אבל במטוסים זה לא סכום כל כך גדול.
היה מי שהזדעזע מההצעה הזו, למרות שהיא בקושי מדגדגת את המתווה שהציעה ועדת ברודט, לפיו מערכת הביטחון צריכה לקצץ 30 מיליארד שקל, בעיקר על ידי צמצום תקציבי בפרישה והפנסיה, התייעלות בכוח אדם - קבע ואזרחים, ובשיקום נכים ומשפחות, כמו גם ביטול כפילויות בין משרד הביטחון וצה"ל ותכנון נכון יותר של משאבי כוח אדם והיחס בין המטות לזרועות. אבל לכולם ברור שאי אפשר להמשיך לדבר על תקציב חברתי מבלי לערוך שידוד מערכות בתחום הביטחוני. אמנם מדובר בקיצוץ של 1.4 מיליארד מהתוספת על 55 מיליארדי שקלים (לא כולל הוצאות לחימה חריגות), אך גם זה משהו.
"גזירות" הוא מינוח מיושן שבהחלט לא מתאים לתקציב שכזה, אבל עדיין יש בהחלט על מה להתרגז. משאבת הכסף היעילה והמהירה ביותר היא כמובן משאבת הדלק וכאילו לא די לנו במחירים הנוכחיים, האוצר מציע לייקר את מס הבלו על הדלק ב-20 אגורות נוספות. המס הזה מקומם, מכיוון שלמרבית הנהגים בישראל אין אלטרנטיבה לרכב שלהם. שלא כמו במדינות מפותחות בעולם בהם ההיגיון במס על הדלק הוא עידוד התחבורה הציבורית, הרי שתשתית התחבורה הציבורית בארץ כבר עכשיו דלה ולקויה ואינה מספקת פתרונות של ממש לנעים בדרכים.
לעומת זאת, ייקור הבלו על פחם באופן משמעותי מאוד, עשוי, אולי לשמש זרז לחברת החשמל לעבור לשימוש בגז טבעי.
מה עוד מקומם? לכל מי שהמתין בסבלנות ל-2011 כדי שהמע"מ ירד ב-1% כמובטח, נכונה אכזבה. התוכנית הזו תידחה לפי שעה. כבר התרגלנו לשלם 16%, אז למה לבלבל אותנו.
חברות התקשורת, לפי הצעת האוצר, יצטרכו להכפיל את התמלוגים שהן מעבירות לממשלה. עם זה הן יוכלו להתמודד, כי לא מדובר בסכום משמעותי מאוד (200 מיליוני שקלים בשנה), אבל מה שנרגיש באופן ישיר, אם תתקבל ההצעה, הוא מס ארכאי ומיותר במיוחד אגרת רשות השידור. גם הממשלה הזו סבורה שהציבור צריך לממן תוכנית הבראה נוספת לערוץ הטלוויזיה שהוכיח בשנים האחרונות עד כמה הוא לא רלבנטי. תרגיל בחשבון לילדים בחופשה: חלקו את מספר השעות שמשפחתכם צופה בערוץ 1 בחודש בסכום שהוריכם משלמים בגין הצפייה בערוץ זה. אם יצא לכם '0', כנראה שלמדתם משהו השנה (או שיש לכם בעיה בשלט).
המספרים הם הבעיה הקטנה
גם אם התקציב הזה עושה רושם של נועזות, הוא ממש לא כזה. טיוטת חוק ההסדרים שהודלפה לעיתונות באמצעות האתר של ח"כ שלי יחימוביץ', כללה מהלך מרשים של פתיחת בתי הספר לתחרות ושיתוף הורים בחינוך. אך בגרסה העדכנית של החוק, הפרק הזה הושמט.
הכלל המניע את התקציב, כמו תמיד, הוא שעדיף לדחות הורדות מיסים ולהחיל מיסים חדשים, מאשר לגעת בגופים קיימים, כמו מערכת החינוך, רשות השידור והמוסד לביטוח לאומי. כי האזרחים מתלוננים בשקט בסלון, וצקצוקי הלשון שלהם הם כאין וכאפס מול הכוחנות של הפטרונים של העובדים העשוקים (על ידי אותם פטרונים עצמם). לכן, תידחה בשנה גם התוספת לקצבאות הילדים, וכל הקצבאות האחרות יעלו בגובה של 1.5% בלבד, במקום עדכון מלא של עליית המדד. גם התקרה להפרשות לעובדים בעלי שכר גבוה לביטוח הלאומי, שעלתה מפי 5 מהשכר הממוצע, לפי 10 - והייתה אמורה לחזור לתקרה של פי 5 - תרד בהדרגה לפי 8 בשנת 2011. בשנה שלאחר מכן היא תרד, כך מבטיחים שוב, לפי 7 מהשכר הממוצע. בנוסף, יעלו הפרשות המעסיקים לביטוח הלאומי בגין עובדים בעלי שכר הגבוה מ-60% מהשכר הממוצע. כמובן ששכר הח"כים וחברי הכנסת ימשיך במסלול ההצמדה שלו למדד המחירים לצרכן.
תקציב נועז היה אמור לערוך שידוד מערכות במוסד האנכרוניסטי הזה, כמו גם ברשות השידור, אך גם הממשלה הזו אינה מסוגלת לטפל במוקדים הבעייתיים. הבעיה התקציבית בגופים מסוימים קשה יותר מכפי שמצטייר מתמונת התקציב. לא מדובר רק במספרים לא הגיוניים, אלא בטיפול שגוי בבעיות החברתיות שעומדות מאחורי המספרים האלה. הגירעון ברשות השידור לא מבטא רק כשל ניהולי, הוא מבטא היעדר רלבנטיות של ערוצי התקשורת הציבורית, היעדר עניין, ניהול כלל-מערכתי כושל של רישוי המדיה בארץ אלו הן בעיות אקוטיות שיש להן משמעויות לצורת הממשל, לתחושת הייצוג הלקוי של אזרחים רבים ולדמוקרטיה בכלל.
גם הגירעון האקטוארי של המוסד לביטוח לאומי מבטא יותר ממספר בעייתי. יש צורך דחוף לבדוק את מי משרת המוסד הזה ובאיזו מידה האזרחים מקבלים תרומה נאותה לפרמיות המופרשות לו בנדיבות. ברור שעם קום המדינה המוסד הזה במתכונתו הנוכחית היה חיוני לתפקוד המדינה. אולם כעת האתגרים העומדים בפנינו שונים. כלל לא בטוח שיש צורך בביטוח זקנה במסגרת זו. גם ביטוח הבטחת הכנסה ודמי אבטלה מפספסים את המטרה שלשמה הם תוכננו. המוסד הזה, כמו מוסדות הלימוד בתי הספר, מתנהלים תוך אדישות מופגנת לקדמה ולמציאות המשתנה. מה שלא עבד בעשור האחרון לא יעבוד טוב יותר בעשור הבא, את זה כל שר אוצר ושר חינוך יודע. אלא שהם כבולים בוועדי עובדים ובלובי משומן של בעלי אינטרסים המתסיסים, מאיימים ומנופפים בסיסמאות נבובות על האכזריות שבהשלכת עובדי ציבור לרחובות. נבחרי ציבור אמיצים אמורים לשרת את הציבור ולא את עובדיו. נבחרים אמיצים ישלמו כסף לעובדים מיותרים, גם בגין הסכמה לפרישה. אלא שגם בתקציב הזה אומץ לא היה הקו המנחה בבנייתו.