בין צנע לצניעות

>> פרדוקס הצנע מטיל צל כבד על הכלכלה העולמית לא פחות מזה שהטיל המשבר הפיננסי ב-2008. כמה מהכלכלות המפותחות והגדולות בעולם, לצד כמה מהקטנות, גזרו על עצמן גזירות קשות. במסגרת מדיניות זו, שנקראת צנע (austerity) ומעוררת אסוציאציות לקיצוב מרגרינה וגופיות אתא, מקצצות מדינות, כמו בריטניה, אירלנד, ספרד, פורטוגל ויוון, בתקציבי הממשלה. הן מפחיתות שכר של עובדי ציבור, מקצצות בהטבות סוציאליות, מעלות מסים, ובעיקר - מקצצות לרוחב בתקציבים של משרדי הממשלה.

הממשלות החלו במדיניות הצנע כדי להראות שהן מסוגלות להתנהל באופן אחראי מבחינה תקציבית ולהתייעל כדי להיות תחרותיות. במקרה של יוון וספרד, צעדי צנע יכולים להינקט כדי להקטין מגזר ציבורי מנופח, לשפר חוקי עבודה ולסלק עיוותים.



שני נימוקים אלה לצנע - פיוס המשקיעים והתייעלות - אינם נכונים לכל המדינות. כלכלת בריטניה, שהצנע שלה הוא מהמחמירים שהוכרזו, כבר פעלה ביעילות. הבעיה העיקרית של בריטניה היתה דווקא התנפחות המגזר הפיננסי ולא הממשלתי או הבזבזנות. ובשוק האג"ח בריטניה היא בכלל להיט, והריבית שהממשלה משלמת היא מהנמוכות באירופה.



נימוק שלישי להחלת הצנע - מדינה אינה יכולה להתנהל עם גירעון בטווח הארוך בלי לשלם על כך מחיר. אלא שבריטניה עדיין נאבקת עם השלכות הטווח הקצר והבינוני של המשבר. קיצוץ רוחבי בתקציבי המשרדים עלול להתברר כטעות לא פחות קשה מזו שעשה ממשל רוזוולט בארה"ב בשלהי שנות ה-30 - לאחר מדיניות מרחיבה הועלתה הריבית, וחגורת התקציב הודקה. התוצאה היתה שפל כלכלי חוזר ומעמיק שהסתיים אך ורק בגלל מלחמת העולם השנייה. כיום, בטווח הקצר, נדמה שלארה"ב ולבריטניה תרופת הצנע תהיה קטלנית.



ולהן, שמזלן והתנהלותן הכלכלית שפרו עליהן, כמו ישראל, מוטב שיאמצו סוג אחר של מדיניות - צניעות. במקום להתפאר שחמקנו מהמשבר, צריך להתנער משאננות ובזבזנות. הגדלת גירעון והוצאות אינה הדרך להבטיח שדרכנו להצלחה תהיה סלולה. צריך ללמוד מאירלנד שעברה בתוך שנה בלבד מעודף תקציבי לגירעון קטלני, ולהבין שבתקופות טובות צריך לחסוך, ואם להוציא - אז על השקעה בבניית העתיד ולא על ריפוד ישבנים ממשלתיים.