קליין: "יש להפחית את יעד הגירעון ל-2.5% מהתוצר"

2002 סילבן שלום רגיל להתנצח עם בנק ישראל, אבל דומה שב-10 חודשי כהונתו לא ספג ביקורת כה נוקבת וכה ישירה מכלכלן בלתי תלוי בשיעור קומתו של הפרופ' חיים בן שחר בן שחר. בן שחר הציג את התוכנית הכלכלית בפרספקטיווה ארוכה יותר, ותקף בסיום דבריו את שלום על שבתקופתו כשר נחלש משרד האוצר, כלכלניו הבכירים עזבו, ובמקום להוביל לאחריות תקציבית הוא נותן תחזיות צמיחה של 4%. וכן, על שהוא מדבר על צעדים לא חמורים, ובסוף אוקטובר 2001 הגיש תקציב שכולם ידעו שאינו ריאלי. זה היכה בפנים בסוף דצמבר 2001.



בן שחר חלק על עמדות של שלום בעניין הרפורמה במס: אין צורך בהקמת ועדה נוספת. ניתן היה בשיעור מס של 20%-15% על הנכסים הפיננסיים לגבות תוספת של 12-10 מיליארד שקל, שהיתה משנה את כל מבנה המס.



האוביקט המיידי של בן שחר היה שלום, אך מדבריו עלתה גם התכיפות של שינוי המדיניות ביחס למגזר החרדי. בן שחר תקף את המנהיגות שלא הפנימה את השינוי הדרמטי של הגלובליזציה. לדבריו, משקלה של ההוצאה הציבורית בתוצר ירד בישראל ב-0.1% ב-7 השנים האחרונות, בעוד שבאיחוד האירופי וב-OECD ירד משקל ההוצאה הציבורית בתוצר ב-5.7% בתקופה זו. הוא תקף את הגדלת תשלומי ההעברה כדי להקטין את האי שוויון בחלוקת ההכנסות במשק.



בן שחר אמר שהגדלת ההקצבות היא מהלך אנטי חברתי שיוצר תלות נצחית: "יש לנו בעיה עם המגזר החרדי. כאן יש אידיאולוגיה של אי עבודה בכסות של אמונה המגדילה את הדירשות להקצבות. הוא ביקר גם את בנימין בן אליעזר, שכשל לדבריו במבחן המנהיגות הראשון שלו כיו"ר מפלגת העבודה. הוא מוכן להפחית את תקציב הביטחון ב-500 מיליון שקל, אבל לא להוביל לביטול חוק הנגב. זהו כישלון מנהיגותי, ובעקבותיו לא יוכל לפנות למפלגות החרדיות.



אם יעבור התקציב בתוך כניעה ללחצים, הוא לא יתקיים, ובסוף אפריל יהיה רגע אמת. הבעיה אינה איך לעבור את 2002 אלא איך לשנות כיוון, וכאן אני רואה ביטוי למשבר שלטוני ולכן איני צופה טובות ל-2002.