בנק ישראל: השקעות הזרים בישראל אינן נעשות משיקולי פער ריביות בין השקל לדולר

"למרות גידול מרשים שחל בשנים האחרונות בהשקעות תושבי החוץ בישראל, רק חלק קטן מאד הופנה למכשירים שקליים נושאי ריבית", כך נמסר מהפיקוח על מטבע חוץ בבנק ישראל. יתרת ההשקעות של תושבי חוץ בנכסים שקליים נושאי ריבית, ללא עסקות עתידיות, עמדה בחודש אוקטובר על כ-600 מיליון דולר בלבד, בהשוואה ל-270 מיליון דולר ב-1997. זאת, כאשר השווי הכולל של נכסיהם, הכולל בעיקר מניות של חברות ישראליות, עלה מרמה של 11.3 מיליארד דולר ב-1997 ל-39.2 מיליארד דולר באוקטובר 2001.



בבנק ישראל מסבירים כי הגידול ביתרת הנכסים נושאי הריבית, בין 1997 ל-2001, נובע בעיקר מעלייה בהיקף הפקדונות השקליים, בעוד שרמת ההשקעה באג"ח ממשלתיות לא-צמודות ובמק"מ נותרה נמוכה בכל התקופה הנדונה.



בבנק מציינים, כי נטיית המשקיעים הזרים שלא להשקיע במכשירי חוב שקליים נושאי ריבית, בולטת במיוחד לאור הפרשי הריבית הניכרים ששררו במהלך התקופה בין השקל והדולר שהיה בהם, לכאורה, תמריץ ניכר לתנועות הון גדולות במטרה לנצל הפרשי ריבית אלה, כפי שעשו תושבי ישראל בעבר וכפי שאירע במדינות אחרות.



במחלקת הפיקוח על המט"ח מסבירים, כי מיעוט ההשקעות באפיקים אלה נעוץ, בעיקר, בהעדר מכשירים פיננסיים המספקים נזילות גבוהה מחד, והמאפשרים גידור סיכוני שע"ח, מאידך. לדבריהם, תושבי החוץ העריכו, ככל הנראה, שהפרשי הריבית בין השקל לדולר אינם מפצים על הסיכון הגלום ברכישת מכשיר שקלי כתוצאה מחשיפה לשינוים בשער החליפין בין השקל לדולר. הערכה זאת, שאפיינה את תושבי החוץ גם לפני 1997, התחזקה במהלך אותה שנה כתוצאה מהפסקת מעורבות בנק בישראל בשוק שקל-מט"ח שהגבירה את אי הוודאות ביחס להתנהגות שער החליפין, וכן על רקע הפיחות שהתרחש בשנת 1998 בתגובה למשבר הפיננסי העולמי.



בבנק ישראל אומרים כי נתונים אלו מוכיחים כי השקעות תושבי החוץ במשק הישראלי, רובן ככולן, אינן מוסברות, על רקע הפרשי הריבית בין השקל לדולר, אלא בביקושים העולמיים לטכנולוגיות ישראליות ובהגברת האמון שרוחשת הסביבה העולמית לכלכלה הישראלית, על רקע השיפור המתמיד בפרמטרים המקרו-כלכליים של המשק ותהליכי הליברליזציה והגלובליזציה שהתרחשו במהלך אותה תקופה.