אני חייב לענות לשיחה הזאת", מתנצל יונתן שנקר באמצע הראיון ועונה תוך שהוא מתקתק במרץ על האייפד החדש שלו. על אף שמדובר בשיחת עסקים, ומולו יושבת עיתונאית רחרחנית, הוא אינו מתאמץ להנמיך את קולו או לצאת החוצה: "תגיד לו שאם הוא מצליח להשיג את ג'ורג' מייקל בחצי מחיר, אז שילך על זה", הוא אומר לתוך השפופרת, "זה המחיר שלנו. אני רוצה לראות אותו מצליח להשיג את המחיר הזה. ותגיד לו שאני צריך תשובה רצינית. שלא ישלח לי איזה ילד שייתן לי תשובה". השיחה נשמעת אמיתית להפליא, ובכל זאת יש תחושה שמדובר בשיחה שבוימה במיוחד לכבוד הראיון. שנקר היה זה שתיווך בשתי העסקות ה"הוליוודיות" היחידות שנעשו בישראל בשנתיים האחרונות. הראשונה היא הקמפיין של מפעל הפיס שמשודר בימים אלה בטלוויזיה, שבו מככבת פאריס הילטון לצד השחקנית דינה סנדרסון, בתו של הזמר דני סנדרסון. השנייה היא המהלך השיווקי של סופר-פארם עם הצלם דיוויד לה-שאפל, שהגיע לישראל לפני כשנה כדי להשתתף באירועי ה"ביוטי סיטי" של החברה. לה-שאפל זכה אינספור פעמים בתואר צלם האופנה הטוב בעולם, צילם את מיטב הדוגמניות והאמנים הבינלאומיים, ונהפך ברבות השנים לסלבריטאי צמרת בזכות עצמו.
הסיפור של יונתן שנקר, 22, העוסק בשידוך בין חברות מסחריות לסלבריטאים שייצגו אותן, נראה מצד אחד כמו מהתלה של ילד צעיר עם קצת יותר מדי ביטחון עצמי ודמיון. למשל, כשהוא נשאל על הכנסותיו, זורק שנקר מספרים שנשמעים לא סבירים. "אני מגלגל מיליוני דולרים בשנה", הוא אומר, ומסרב להרחיב. הוא מספר גם שהוא מעסיק חמישה עובדים בשכר מלא. מצד שני, כשלוקחים בחשבון את החיבה המקומית שלנו לידוענים עולמיים באשר הם - גם אם מדובר בסך הכל ביורשת מיליונים בלונדינית שמתמחה בעיקר בייצור שערוריות - עולה המחשבה שבעצם יכול להיות ששנקר הוא פשוט יזם ממולח.
עיתונאי הבידור גיא פינס, העוסק רבות בנעשה בהוליווד - והאיש שיודע הרבה על ידוענים באשר הם - מספר שבתחילה פיקפק ביכולותיו ובקשריו של שנקר. "אני מודה שהייתי סקפטי מעט כשפגשתי אותו לראשונה. מניסיוני עם אנשים שמגיעים מהוליווד, הם מדברים הרבה ועושים מעט. הצטלבנו מקצועית פעמיים, ובשתי הפעמים הוא בהחלט משך בכל החוטים הנכונים. להביא את פאריס הילטון לפרסומת ישראלית כנגד כל הסיכויים - זה לא דבר של מה בכך".
לה-שאפל העיד על יכולותיו של שנקר בראיון אצל פינס: "הוא (שנקר) ניגש אלי באחת הפתיחות ההמוניות שעשינו. הוא השיג ממני את מה שהוא רצה והוא עשה את זה בדרך מקצועית מאוד, באופן שלא היה מוגזם או נדחף ומגעיל", מספר הצלם על האופן שבו החל שנקר להניע את גלגלי המהלך.
"מעט מאוד ישראלים מצליחים לקרוא נכון את הקודים של אנשי תעשיית הבידור העולמית, שבה יש המון זרמים סמויים, סגנון דיבור וחוקים לא כתובים של מה מותר ואסור לעשות. רוב הישראלים מתרסקים שם. שנקר מדבר הוליוודית שוטפת", אומר פינס בהקשר זה.
גם מודי כידון, היו"ר והבעלים של קבוצת הפרסום גיתם, מאשר כי משקלו של שנקר בעסקה להבאת הילטון לקמפיין מפעל הפיס היה מהותי. "הכרתי את שנקר לפני כשנתיים בטיסה. הוא ישב לידי במחלקה ראשונה, בהחלט לא מקום טבעי לבחור צעיר כזה". בפעם הבאה שנוצר הקשר, זה היה סביב הרעיון להביא את הילטון לקמפיין למפעל הפיס, לקוח של המשרד. "הוא היה ענייני ורציני. ביקשנו ממנו את פאריס הילטון, והוא אכן הביא לנו אותה. לשמחתי, כל מה שהוא אמר הוא גם עשה, עמד במלותיו עד לאחרונה שבהן. הוא היה אמין, מקצועי ומסודר". בכירים שהיו מעורבים בהפקת הפרסומת אומרים שנוכחותו של שנקר הורגשה על סט הצילומים וסביב הילטון בכל שעות הצילום.
מה עושה ילד בן 19 במחלקה ראשונה?
"התחלתי להרוויח הרבה כסף מוקדם יחסית. אני פוחד מטיסות, ובמחלקה ראשונה אני חושש פחות".
חוצפה ישראלית
שנקר נולד בירושלים. אביו הוא ד"ר ינון שנקר, שעוסק בבריאות הציבור, מומחה בתחום החינוך למניעת התפשטות האיידס בעולם, ועובד באו"ם. סבו הוא פרופ' יוסף שנקר, בעברו מנהל מחלקת נשים ויולדות של בית החולים הדסה עין כרם, שאף זכה בתואר יקיר העיר ירושלים ובכבוד של הדלקת משואה ביום העצמאות.
בגיל 12 עבר שנקר עם הוריו לז'נווה שבשווייץ, על רקע עבודתו של אביו במטה האו"ם. שם הוא למד בבית הספר הבינלאומי, "בית ספר שקיבל באחרונה את התואר 'בית הספר הפרטי הטוב ביותר בעולם' באחד הסקרים בתחום", אומר שנקר בגאווה לא מוסתרת. שם הוא למד את האנגלית החלקלקה שתיהפך עשור לאחר מכן לאחד הכלים המרכזיים שמסייעים לו להתקרב לסלבריטאים. "בבית הספר הזה לומדים ילדיהם של עובדי האו"ם, כך שהיו שם ילדים מהרבה מדינות. שם למדתי בפעם הראשונה איך באמת נראים יחסים בינלאומיים ולמדתי להתאים את עצמי לתרבויות שונות. אני חושב ששם גם קיבלתי את הביטחון העצמי הגבוה שיש לי".
ואכן, הביטחון העצמי של שנקר מרקיע שחקים. בגיל 18 (לאחר שהשתחרר מהצבא "באופן חוקי", הוא מגדיר, אך לא מוכן לפרט את נסיבות השחרור) הוא מכר את המתנה שרכש לו סבו - מכונית אאודי חדשה - וטס עם הכסף לאיביזה, "אי הבילויים והמסיבות" כלשונו. הוא מצא עבודה כברמן בקומת ה-vip של מועדון הריקודים הגדול ביותר באי. "הגיעו לשם כל מיני סלבריטאים מהוליווד. הם היו טסים במטוס הפרטי שלהם, מבלים במועדון, ועוזבים אחרי כמה שעות. שם ראיתי בפעם הראשונה את הזמר פי דידי, את פאריס הילטון, את השחקנית לינדזי לוהן ואחרים. התפקיד שלי היה לדאוג שהכל בסדר ושלא חסר להם משהו".
כמה שבועות במועדון היוקרתי הספיקו לשנקר כדי ליזום את הצעד הבא: "ראיתי שאחרי שהסלבריטאים האלה עוזבים את המועדון, הבעלים משתמשים בביקור כדי לקדם אותו. חשבתי שיש כאן אפשרות לעשות כסף. באחד הביקורים של פי דידי, ניגשתי אליו ואמרתי לו: 'אם אתה כבר כאן, כדאי שתקבל תשלום על זה שאתה מגיע'. משם הלכתי למנהל המועדון והצעתי לו שישלם לזמר, ויסגור אתו שהוא יעשה קידום מכירות נרחב סביב הביקור הזה. ההצעה שלי נראתה טובה לשני הצדדים. בעל המועדון שילם לדידי 20 אלף דולר, והוא הצטלם, בילה והלך אחרי כמה שעות. כמה שבועות לאחר מכן הגיעה פאריס הילטון - ועשינו אתה את אותו דיל".
לא היססת לפני שפנית אליהם?
"לא. זה היה נחמד. קצת מוזר. רובם אנשים נחמדים. קל לתקשר אתם, בעיקר אם אתה בצד שמציע להם לקבל כסף בלי לעשות כלום", אומר שנקר וצוחק.
ואיך אתה מסביר את העובדה שאנשים כמו פי דידי ופאריס הילטון התייחסו ברצינות להצעות של בן 18?
"אני חושב שהם לא ידעו מה הגיל שלי".
זאת היתה נקודת המוצא למה ששנקר מכנה "celebrity endorsement" - המלצות וקידום מוצרים על ידי סלבריטאים. "באיביזה הכרתי את הסוכנים של האמנים שהגיעו לבלות. בשלב מסוים יצא לי שם של 'הבחור שמסדר לאמנים כסף במועדונים'. התחלתי לאסוף כרטיסי ביקור, שמות, טלפונים. לא ידעתי מה אני אעשה עם זה, אבל היה לי ברור שמתישהו יהיה לכל המידע הזה שימוש".
לאחר שהקיץ הסתיים, החליט שנקר לעבור לגור בלונדון, שם החל לבנות את פעילותו בתחום. "לפני המשבר הכלכלי הגדול, לונדון היתה מוקד למועדונים. מועדונים פרטיים, קטנים, שבהם בקבוק שמפניה עולה 5,000 ליש"ט והמבקרים שורפים עשרות אלפי ליש"ט בערב אחד. שם קפצו הסכומים מ-20 אלף דולר לביקור של סלבריטאי בערב, ל-80 אלף דולר".
שנקר מתהדר בסיפורי קרב נוסח הוליווד: "הייתי הראשון שהביא למועדונים של לונדון את פאריס הילטון, את לינדזי לוהן, את פי דידי ואת חברי להקת בלאק אייד פיז", הוא מספר. בזכות הדרכון הגרמני שברשותו, הצליח שנקר לחבור ליזמי נדל"ן שבנו באי המלאכותי בדובאי. "הייתי חלק מההשקה של האי", הוא מספר. "השחקנים אורלנדו בלום והילארי סוואנק הכינו סרטון קצר, וכמובן שהגיעו לאירוע הפתיחה".
מלונדון עבר שנקר הצעיר ללוס אנג'לס, ומאז הוא מחלק את זמנו בין ישראל, לוס אנג'לס, מדריד ולונדון. "אני יכול להשיג כל כוכב שמוכן לקחת חלק במהלכים תדמיתיים", הוא מכריז. "אם יש אדם עשיר שרוצה את ג'סטין טימברלייק ביום ההולדת שלו, אני אשיג אותו".
איך תגיע לסוכנים של טימברלייק?
"הייתי ונותרתי חוצפן. אני לא פונה רק לסוכן. החוכמה היא לגלות מי הכי קרוב לאותו סלבריטאי, ולהגיע אליו. זה לא תמיד הסוכן. זה יכול להיות עורך הדין שלו, העוזר האישי שלו, או איש יחסי הציבור. ברגע שאתה מגיע לאיש הכי קרוב, עשית חצי עבודה".
העמלה היא דו-ספרתית
שנקר מסרב לספק מידע על העמלה שהוא גובה על כל מהלך תיווך כזה. "העמלה היא תמיד דו-ספרתית", הוא יורה. "אני לא יורד מתחת לאחוז דו-ספרתי. לפעמים זה דו-ספרתי גבוה ולעתים נמוך יותר. למשל, אם מדובר בחתונה במוסקווה - העמלה גבוהה יותר. השוק הרוסי עדיין משלם טוב, למרות המשבר".
שנקר הוא אלוף באזכור שמות סלבריטאים כבדרך אגב. "לא מזמן עשינו עם פאריס קמפיין גדול לחברת תכשיטים איטלקית"; "את דמי מור ואת היידי קלום הבאתי לפתיחת המלון של דונלד טראמפ בניו יורק", הוא זורק.
האם המפרסמים הישראלים צריכים לשלם יותר ממפרסמים אמריקאים או אירופיים כדי לגרום לסלבריטאים לקחת חלק בקמפיינים מקומיים?
"ממש לא. כשסלבריטאי בוחן עסקה, הוא מסתכל גם על הטריטוריה: אם זה קמפיין גלובלי או מקומי. שפת המדיה שלנו היא עברית ולכן זה קמפיין מוגבל, ואי אפשר יהיה להפיץ אותו במדינות אחרות בעולם. מבחינתם, זה יתרון ולא חיסרון, כי קמפיין בישראל לא שורף להם קמפיין במדינה נוספת".
שנקר מספר שהוא מעולם לא הסתיר את ישראליותו בהוליווד. "עד עכשיו לא נתקלתי בבעיה פוליטית. עוד לא קרה שסירבו לי כי אני ישראלי, ואני תמיד מקפיד להציג את עצמי כישראלי. התעשייה בהוליווד מושתתת על מנהלים יהודים. לכל אחד מהסלבריטאים יש לפחות מקורב יהודי אחד, לרוב שניים, ולכן הישראליות לא מהווה חסם".
האם היו פניות מעניינות ממפרסמים ישראלים שלא יצאו אל הפועל?
"היתה חברה שניסתה להביא את פמלה אנדרסון, אבל זה לא הצליח כי לא היה להם תקציב גדול מספיק", הוא מספר ומסרב לחשוף את שם החברה. "ביררו אתי גם לגבי ז'אן קלוד ואן דאם וקוונטין טרנטינו".
מה הציעו לטרנטינו?
"הציעו לו לגלם במאי בפרסומת, אבל גם זה נפל בגלל תקציב נמוך מדי שהיה להפקה".
אילו סלבריטאים לעולם לא ישתתפו בחלטורה מסחרית, בעד שום סכום?
"ג'ק ניקולסון לעולם לא יעשה פרסומות, לא משנה כמה תשלם, גם לא סטיבן ספילברג. ברוס ספרינגסטין לא מוכן שישתמשו במוסיקה שלו בפרסומות".
ומה לגבי אנשי העסקים שנהפכו לסלבריטאים, כמו ביל גייטס, סטיב ג'ובס ומארק צוקרברג?
"אני מתעסק בתחום הפרסום והם לא יבואו לככב בקמפיין, מה גם שהקשרים שלי הם בהוליווד ולא באזורים אחרים בארה"ב. אבל אם מישהו יהיה מעוניין שמארק צוקרברג ירצה אצלו ויהיה מוכן לשלם על זה הרבה כסף, אני מניח שאדע להגיע גם אליו, אם לא בטלפון אחד אז בשניים. האם הוא יבוא? זו כבר שאלה אחרת".
יונתן שנקר יודע שסלבס עושים לנו את זה ויודע מה לעשות כדי להביא אותם לביקור
איילה צורף
8.7.2010 / 12:56