>> יאיר גולדפינגר הוא אחד מנערי הפלא של ההיי-טק הישראלי. הוא כיכב בשנות ה-90 כשמכר את מיראביליס, הסטארט-אפ שהקים עם שותפיו, לענקית האמריקאית aol תמורת 407 מיליון דולר. מאז הוא ממשיך להיות פעיל בתחום.
אבל בתביעה שמתגלגלת כיום בבית המשפט העליון מצמידים לו יריביו כינויים הרבה פחות מחמיאים, ומשווים אותו למלווה ממולח בשוק האפור. למה? כי הריבית האפקטיבית (הריבית המשולמת בפועל) על ההלוואה שהעניק גולדפינגר האמירה לכ-40%.
הכל התחיל לפני עשר שנים - אז נוצר הקשר בין גולדפינגר לאיש העסקים אפרים אוריון. לאחר כמה שנות היכרות, בדצמבר 2005, פנה אוריון לגולדפינגר וביקש ממנו הלוואה של 1.25 מיליון דולר - סכום צנוע יחסית. עסקות כאלה מוכרות ומקובלות בעולם העסקי, ומטרתן להעניק הלוואת גישור לאנשי עסקים שיש להם בעיית נזילות.
בתצהיר שהגיש אוריון לבית המשפט הוא הסביר כי נזקק להלוואה כדי לפתח נכס מקרקעין שהיה ברשותו בתל אביב. גולדפינגר לא התלהב, אבל בסופו של דבר נעתר לבקשתו של אוריון.
חוזה ההלוואה נחתם בין גולדפינגר לבין יעקב בן דוד אוחיון, אחיו של אוריון, מכיוון שאוריון עצמו שהה בחו"ל בעת חתימת ההסכם. תמורת ההלוואה שיעבדו הלווים את נכס המקרקעין של אוריון שלשמו ניטלה ההלוואה.
על רוב הפרטים הצדדים מסכימים. לפי החוזה, ההלוואה היא לשלוש שנים (בשני תשלומים) ותכלול ריבית שנתית של 12%. אבל כשהגיע מועד הפירעון, ב-2008, התברר שבין הצדדים יש פער גדול מאוד בנוגע לסכום שצריך להירשם על הצ'ק - פער של 1.5 מיליון שקל.
איך נוצר פער שכזה? מתברר שהשניים העניקו פרשנות שונה לסעיף בחוזה שחתמו. בחוזה נכתב: "סכום הקרן יהיה צמוד לשער הדולר של ארה"ב... ובלבד ששער הדולר עלה באותה תקופה, בצירוף ריבית שנתית בשיעור של 12% נצברת על יתרת סכום ההלוואה מדי 12 חודשים (ריבית דריבית)".
אופציה על הדולר
מה המשמעות של "ובלבד ששער הדולר עלה"? תלוי את מי שואלים. לפי התצהיר שהגיש גולדפינגר לבית המשפט, המשמעות היא שגם אם הדולר מתחזק, על אוריון לשלם לפי שער החליפין דולר-שקל ביום שבו ניתנה ההלוואה. כלומר, גולדפינגר סבור שקרן ההלוואה צריכה להיות מוחזרת בשקלים לפי 4.5 שקלים לדולר - ולפי חישוב זה, התשלום השני מסתכם ב-5.7 מיליון שקל.
לאוריון יש פרשנות אחרת מזו של גולדפינגר. הוא מעוניין להחזיר לפי שער הדולר ביום פירעון ההלוואה - 3.38 שקלים לדולר. ההחזר במקרה הזה הוא 4.2 מיליון שקל בלבד - פער של 1.5 מיליון שקל ממה שדורש גולדפינגר.
"אני ויאיר נפגשנו בבית קפה ליד הבית שלו ברמת השרון ודיברנו על ריבית שנתית של 12%", מספר אוריון ל-themarker. "לאחר שהבנתי מה משמעות ההסכם, שאלתי אותו אם הכניס להסכם גידור דולרי. הוא השיב שעורכי הדין שלו תמיד משפרים את ההסכמים. גם אני איש עסקים קשוח וכולם אוהבים כסף, אבל הוא צריך לכבד את מה שסיכם בעל פה. שלושה-ארבעה עורכי דין קראו את ההסכם ואף אחד מהם לא הבין את הניסוח כפי שהוא אומר. הוא העניק לעצמו אופציה על הדולר - אבל על זה משלמים פרמיה".
חילוקי הדעות הביאו את הצדדים לבית המשפט. ביוני 2008 פנו אוריון ואחיו לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה כי בית המשפט יפרש את החוזה ויכריע במחלוקת בין הצדדים. המטרה היתה שבית המשפט יכריע כך שיתאפשר ללווים להחזיר את ההלוואה במועדה - יולי 2008, לאחר שהמועד הוקדם בחצי שנה.
אוריון טען כי קיומה של רצפה לשער הדולר יוצרת ריבית אפקטיבית של כ-35% - ריבית שונה מזו שעליה סוכם בין הצדדים. הוא הדגיש כי בשיחות שקיים עם גולדפינגר לא עלה עניין ההצמדה לשער הדולר וגולדפינגר פעל שלא בתום לב בהסכם. עורכי הדין של גולדפינגר אלי כהן ושמואל גלינקא ממשרד ראב"ד, מגריזו, בנקל ושות' טענו מנגד כי אוריון הסתייע בעורכי דין שבחנו את החוזה ואין לו סיבה להתלונן.
כל עיכוב עולה כסף
יותר משנה לאחר מכן, בדצמבר 2009, דחה בית המשפט את טענותיו של אוריון ופסק כי שער הדולר שלפיו יש לחשב את ההלוואה הוא השער ביום מתן ההלוואה. אבל אוריון ואחיו לא ויתרו. כחודש לאחר מכן, בינואר השנה, הם הגישו ערעור על פסק הדין.
בנקודה זו הדברים החלו להסתבך עוד יותר. באותו החודש הגיש אוריון בקשה לעיכוב פסק הדין, כלומר דחה את התשלום של ההלוואה כפי שהורה בית המשפט המחוזי. בפברואר הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע פסק הדין, תוך שהוא מורה על אימוץ ההסדר שהוצע על ידי אוריון: תשלום של הסכום שאינו שנוי במחלוקת, כלומר, לפי שער החליפין שקל-דולר ביום החזר ההלוואה, והפקדת "הסכום השנוי במחלוקת" בחשבון נאמנות.
הצעה זו, המגיעה מצדו של אוריון, נועדה למנוע את ריבית הפיגורים שנצברת (5%) ואת הריבית השנתית (12%) המנפחים את החוב. אבל גם כאן הגיעו הצדדים למבוי סתום. כדי להחזיר את החוב, ביקש אוריון מגולדפינגר להסיר את השעבוד שלו מהנכס, כדי שיוכל לקבל נגד שעבודו לגוף אחר הלוואה נוספת שתאפשר לו להחזיר את החוב לגולדפינגר. גולדפינגר סירב להסיר את השעבוד. לטענת אוריון, הבעיה היא שעל כל עיכוב הוא צריך לשלם עוד ועוד ריביות, המצטברות לשיעורי ריבית מפולפלים.
"הסיטואציה נבנתה בכוונת מכוון"
בחודש שעבר הגיש אוריון תביעה נוספת לבית המשפט העליון באמצעותו עורכי הדין אסף ברם וגדי אפריאט ממשרד ברם דחוח ושות' - הפעם על סירובו של גולדפינגר להסיר את השעבוד.
"בסירובו (של גולדפינגר, ש"מ) להסדר המוצע, כולא המשיב את המבקשים (אוריון ואחיו), ממועד פירעון ההלוואה ועד היום, בסיטואציה בלתי אפשרית", נכתב בתביעה. "בעשותו כן נוהג המשיב (גולדפינגר, ש"מ) בחוסר תום לב קיצוני... הסיטואציה האבסורדית שבה המשיב אינו מסכים לקבל את כספי ההלוואה, אינה מקרית. היא נבנתה בכוונת מכוון, על מנת להעמיס ריביות אדירות, שאינן מקובלות אפילו בשוק האפור".
עוד נכתב בתביעה: "המניע לסירובו של המשיב ברור על פניו. לשיטת המשיב, הוא גורף לכיסו ריבית שנתית בשיעור של 12% המיתוספת לקרן ולריביות הקודמות, דהיינו ריבית דריבית, ועל כל אלה הוא מאמין כי הוא גורף ריבית נוספת של 5% ריבית פיגורים, כך שלשיטתו, הוא גורף ריבית הנושקת לכ-40% ריבית שנתית ומכאן יקל עלינו להבין מדוע מלווה מסרב בתוקף לקבל את החזר ההלוואה". גולדפינגר עדיין לא הוגש כתב הגנה.
קו האשראי של נער הפלא
מאת שרית מנחם
9.7.2010 / 7:16