אירלנד סוגרת חשבון עם ישראל

>> כמו שיר ישראלי מלהיב המיורט באירוויזיון, כך נפלה ההחלטה האירופית להכיר בישראל כמדינה המספקת "הגנה הולמת" למידע אישי קורבן לתערובת של שיקולים פוליטיים וענייניים. גם כאן, חזו המומחים המקצועיים גדולות ונצורות לישראל, אך התחזית התרסקה בקול ענות חלושה עם ספירת הקולות.

לפני כמה חודשים הצהיר הגוף המקצועי העליון של האיחוד האירופי בנושאי פרטיות והגנת מידע כי ישראל עומדת בסטנדרט האירופי המחמיר בתחום זה. מדובר בהישג חשוב למדינה, שכן ההכרה האירופית פתחה פתח להזדמנויות עסקיות מרחיקות לכת בפני חברות ישראליות והקלה על פעילותן בישראל של חברות רב לאומיות. אין להקל ראש גם בכך שבתקופה שבה מעמדה הדיפלומטי של ישראל בשפל חסר תקדים, מכריזים רגולטורים מכל 27 המדינות החברות באיחוד האירופי כי ישראל מגנה כראוי על זכות אדם בסיסית - הזכות לפרטיות.



ההכרה האירופית, כמו גם הזכייה של ישראל באירוח הכנס השנתי של רשויות פרטיות והגנת מידע, וכמובן גם ההצטרפות לארגון oecd, הוכיחו כי כשמדובר בשיח של פקידים, אנו משתלבים ללא קושי במרחב של הכלכלות המובילות. אלא שההחלטה המקצועית היתה טעונה גם אישור של הדרג הפוליטי. כאן לא לקח זמן רב עד שנפלנו קורבן למה שנראה כחיסול חשבונות מצד אירלנד. כזכור, האונייה רייצ'ל קורי (על שם פעילה אמריקאית שנהרגה על ידי דחפור צה"ל במהלך הפגנה ברצועת עזה) שנשאה את דגלה של אירלנד, לא הגיעה ליעדה במשט לעזה.



ממשלת אירלנד טענה כי אין לבטוח בישראל בתחום המידע האישי של אזרחים אירופיים. זאת, בנימוק כי "המוסד עלול להשתמש במידע לצורך זיוף דרכונים לביצוע פעולות שונות". מעניין מאיפה הם קיבלו את הרעיון הזה. אך גם אם יש דברים בגו, מבחינה מהותית הטיעון האירי חלש מאוד. ראשית, גם באירופה עצמה דירקטיבת הפרטיות והגנת המידע אינה חלה על רשויות ביטחון. שנית, ספק גדול אם רשויות ביטחון כלשהן - למשל, בארה"ב או בבריטניה - רואות עצמן כפופות לחקיקה מסוג זה.



באופן אירוני, אישר הפרלמנט האירופי ביום שישי הסכם חשוב להעברת מידע פיננסי מחברת הסליקה הבלגית סוויפט לידי רשויות ביטחון אמריקאיות. ספק אם רשויות הביטחון האמריקניות - מייסדות מערך הציתותים האדיר אשלון - פועלות באופן המכבד יותר את זכותם של האירופיים לפרטיות.



מהם השיעורים שאפשר ללמוד מהתקלה? ראשית, אין זה חידוש גדול שישראל מוכה על ימין ועל שמאל במאבק הבינלאומי על ההסברה. אם משרד החוץ לא יידאג להציג אותנו כחכמים, לא יעזור לנו להיות כל כך צודקים. שנית, כדאי שנתרכז בהגנת פרטיות בזירה המקומית. פרויקטים מסוג מאגר המידע העצום על מצבם הכלכלי, הרפואי והנפשי של ילדינו, שמשרד החינוך מתכוון להקים כעת במסגרת הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה), חייב לעורר התנגדות בקרב כל מי שזכויות הילדים ופרטיותם חשובות לו.



ד"ר טנא הוא מרצה למשפטים במסלול האקדמי המכללה למינהל