>> עיר הנמל האפרורית פורט אליזבת' שבדרום אפריקה מוצפת אוהדים נרגשים לבושים בכתום, ירוק וצהוב. מטרים ספורים מאתנו, לנגד עינינו המשתאות, שולח הצמד רובן את שניידר את נבחרת ברזיל לארוז מזוודות. משחק אחרון בעבורי באצטדיוני דרום אפריקה. למחרת, תשלח גם גרמניה את ארגנטינה הביתה, חפוית ראש לצלילי שירי נאצה למראדונה. בטוויסט עלילתי נוסף דווקא ספרד מעניקה לגרמנים שיכורי הניצחון שיעור בקישור אחורי, בעוד ההולנדים מדיחים את פורלאן וחבריו. איזה גמר נפלא, הולנד מול ספרד, אך אנחנו לצערנו נאלץ לצפות בו בישראל.
חודש של חגיגת כדורגל צבעונית עומד להסתיים בעבור דרום אפריקה הפריפריאלית, שקיבלה את ההזדמנות החד-פעמית להיות באור הזרקורים העולמי. מדינה של ניגודים ופערים עצומים, שמתמודדת עם שלל בעיות פנים, אך בה בעת גם יפהפיה ומסבירת פנים, שהיתה שרויה באופוריה כללית במשך חודש תמים.
שחורים ולבנים נעטפו בפטריוטיות ובחדוות אירוח. חולצות הנבחרת המקומית, המכונה בחיבה "באפאנה באפאנה" (the boys, the boys) נדחקות לארון, הילדים אורזים את ילקוטיהם וחוזרים לבתי הספר. החברות המקומיות, שרבות מהן הכריזו על ימי עבודה מקוצרים, שבות למתכונת מלאה.
אני אורזת ארגז וובוזלות לחברים, פורמת את הצמות שקלעה לי נערה שחורה ביומי השני בדרום אפריקה, נפטרת מהסוודרים ומכריזה שממחר דיאטה. חודש של צריכה מאסיבית של בירות ובשר בהחלט עשה את שלו. שמנמנים אך מאושרים אנו עושים את דרכנו חזרה ליוהנסבורג, שממנה נשוב לארץ הקודש.
אני מוקסמת מריבוי הניגודים במדינה. שכונת הווילות המפוארות שבה מתגוררים מארחינו ביוהנסבורג אל מול שכונת הפחונים הענקית, סוואטו, המאכלסת מיליונים. שכר התחלתי ממוצע למסיימי תואר הדומה לזה שבישראל לעומת משכורת מינימום של 1,000 שקל לבעלי מקצועות נחותים. עולם ראשון אל מול עולם שלישי. חיי נוחות מול חיי עוני. אך כולם אוחדו למטרה משותפת בחודש האחרון: הצגת דרום אפריקה טובה יותר לעולם, הענקת אירוח מושלם. הכדורגל, שנחשב באופן מסורתי לספורט "שחור" במדינה, בניגוד לקריקט או לרוגבי הלבנים, קיבל מקום של כבוד. הוובוזלות, חלק מתרבות הכדורגל במדינה בימים ימימה שמקורן במלחמות שבטיות, פירנסו דיונים שוצפים בכל רחבי העולם.
בימים האחרונים אנחנו שוהים בעיירת החוף ג'פרי'ס ביי, שזוכה לתהילה עקב הגלים המושלמים שבחופיה - גלים ארוכים בצורת צינור שמציבים אתגר של ממש לגולשים, אם רק יצליחו להתחמק מהכרישים האורבים במים. לג'פרי'ס ביי סטטסטיקה לא רעה: רק שתי תקיפות קטלניות ב-10 השנים האחרונות - כך מספרות לי הפעם מנהלת האכסניה ליז והברמנית הטרנסג'נדרית ג'ארד. "פעם אחת" מוסיפות השתיים כשהן גועות בצחוק, "מדריך הגלישה שלנו הותקף על ידי שני כרישים לבנים באותו הזמן בדיוק! אבל הוא שרד ומאז לא מפסיק לגלוש", הן מרגיעות אותי. אין שום סיכוי שאכנס פה למים.
הבר הקטן של אכסניית המטיילים שלנו הומה אוהדי כדורגל ומטיילים מכל קצוות העולם. ברוח הסיכומים השורה עלי, אני מחליטה לבדוק מה היא עיר המגורים האטרקטיבית בעולם. "לונדון היא העיר הטובה בעולם", אומרת לי רוסריה האיטלקיה, שמתגוררת ולומדת בלונדון. "המדינה מממנת לך הכל: לימודים ושכר דירה. וכבר ביומי הראשון בעיר, עם אנגלית שבורה, הצלחתי למצוא עבודה".
"בדיוק בגלל זה אנחנו בצרות", רוטן אנדי הבריטי. רוסריה ממשיכה: "במילאנו ובמדריד שכר הדירה משתווה למשכורת, אין שום סיכוי לחיות שם ברווחה". "אבל מזג האוויר נורא", אני מוסיפה. "חיי הלילה התוססים מפצים על זה", משיב אלכסיס הקנדי, שמתגורר גם הוא בלונדון, וחוסך כדי להתיישב בריו דה ז'נרו. "הבועה האירופית תתפוצץ בקרוב", מנבא אנדי, העובד באחד ממועדוני הכדורגל הלונדונים המוכרים. "אין לאירופה משאבי טבע משלה, רק הון אנושי. העתיד באפריקה", הוא מכריז.
"במי את תומכת?" שואל אותי בחור מקומי בתחנת דלק ביוהנסבורג. זו שאלת הפתיחה הנפוצה בחודש האחרון וזרים גמורים מנהלים וויכוחים לוהטים אחרי רגע של היכרות. "נראה לי שאני מעדיפה את ספרד, עוד משלב הבתים. רגש שקשה להסביר", אני עונה לו. "ואתה?" הוא מחייך: "כמובן שהולנד! אבות אבותיי משם". דווקא על אדמת דרום אפריקה, שמוצאם של רוב הלבנים שבה מהולנד, רושמת הנבחרת הכתומה הצלחה מסחררת ועשויה לזכות בגביע העולמי לראשונה בתולדותיה. אחרי כישלון הנבחרת המקומית, "באפאנה באפאנה", שלא הצליחה לעלות אפילו למשחקי שלב ההצלבה, שולפים הדרום אפריקאים הלבנים את השורשים בני מאות השנים וגאים להיות הולנדים.
יוהנסבורג, שאותה עזבנו עוד בשלב הבתים, השתנתה מעט בשבועיים האחרונים. העיר מתכוננת לסיום הפסטיבל הגדול בתולדותיה, חודש מתיש ומלהיב של אירוח, שבה יצאו רוב התושבים מגדרם כדי להוכיח לתיירים כי דרום אפריקה היא נפלאה. בשש השנים האחרונות, בכל הזדמנות, הפצירו בהם שיתנהגו יפה רק לחודש והנה רגע המבחן שלהם עומד להסתיים.
מוכרי הוובוזלות וחולצות הכדורגל כבר עייפים אך יודעים כי זהו הזמן למכור מזכרות לתיירים העוזבים. מחירי חולצות שתי הנבחרות שנותרו מאמירים, בעוד מחירי חולצות הנבחרות שסיימו את דרכן הולכים ומידרדרים. אנחנו, כמו ישראלים טובים, משנסים מותניים ויוצאים לשוק, להתמקח עד מוות.
להתראות מונדיאל, שלום לך דרום אפריקה. חבריי בישראל לא יבינו את חיבתי לוובוזלות ולא יוכלו להחליף עמי סיפורי כרישים. אני נפרדת בצער מכוסות הבירה , ממאות אלפי האוהדים העליזים, האיצטדיונים הענקיים, הנופים המרהיבים, החופים, הספארי, הקופים שחוצים את הכבישים והצורך להבין אנגלית במבטא הדרום אפריקאי הכבד. ניפגש עוד ארבע שנים - בברזיל.
שריקת סיום: להתראות וובוזלות
ליאור זנו
11.7.2010 / 7:07