הפועלים הסינים רוצים יותר

>> שתי התפתחויות מעניינות מתרחשות בימים אלה בסין. השפעתן של ההתפתחויות האלה על מצבה של כלכלת העולם בשנים הקרובות עשויה להיות מהותית.

אחת מהן היא הגמשה מסוימת של שער היואן, שתאפשר לו להתחזק מול הדולר. התפתחות זו זכתה לתשומת לב תקשורתית רבה, ושוקי ההון קיבלו אותה בהתלהבות.



גם ההתפתחות השנייה זכתה לסיקור תקשורתי - אם כי מתון בהרבה. מדובר בתחילתם של מאבקי שכר בין העובדים להנהלות המפעלים בסין. מאבקים אלה הגיעו עד כדי שביתות - מחזה שכמעט לא נראה בסין בעבר.



זה החל כשעובדים במפעל של יצרנית הרכב הונדה דרשו העלאות שכר ניכרות ושבתו כדי שדרישותיהם יזכו למענה. לאחר מכן שבתו גם עובדים במפעל של טויוטה. כמו כן, עלה באחרונה השכר במפעל אלקטרוניקה המייצר עבור אפל בניסיון לבלום גל התאבדויות של עובדים.



אלה דוגמאות ספורות. הן לא בהכרח מעידות על מגמה רחבה, אבל תופעות חברתיות רבות החלו באירועים בודדים שנראו לכאורה מנותקים - אך התבררו בסופו של דבר כמבשרים של תהליך משמעותי.



איחור של 100 שנה



סין עברה בעשורים האחרונים מהפך אדיר - כולם יודעים זאת. ממדינה חקלאית ברובה, בעלת שלטון ריכוזי שמכתיב כל היבט של הכלכלה, היא נהפכה למדינה מתועשת, שבה ניתן לכוחות השוק וליוזמה הפרטית חופש פעולה שנראה בעבר דמיוני.



עם המהפך הזה הגיע גם שינוי חברתי. פתאום נוצרו בסין אותם המעמדות שמחלקים את החברה המערבית זה 150 שנה: בעלי ההון ובעלי הנכסים מצד אחד - ומעמד העובדים, הפרולטריון, מצד שני.



ברוסיה ובמדינות אירופיות אחרות, שבהן הקומוניזם לא עלה לשלטון, אך נהנה מתמיכה עממית לא קטנה - כמו יוון, איטליה, ספרד ואפילו בריטניה - בסיס התמיכה הגדול של הקומוניזם היה בקרב מעמד הפועלים שצמח בעקבות המהפכה התעשייתית והתגורר בשולי הערים.



מדובר היה במעמד פועלים עירוני קשה יום, שהסיכוי להיחלץ ממנו היה קטן מאוד. החקלאים והאיכרים באותן מדינות לא תמכו בקומוניזם, שכן רבים מהם היו בעלי קרקעות, והרעיון שאלה יעברו לבעלות הכלל נראה להם כאסון.



בסין ובמקומות אחרים באסיה, המהפכה הקומוניסטית לא התבססה על בני מעמד הפועלים מסיבה פשוטה: לא היה בהן מעמד כזה. המהפכה התעשייתית עדיין לא הגיעה למדינות אסיה באותו הזמן, ולכן החלוקה המעמדית בהן היתה שונה לחלוטין. הקונפליקט לא היה בין בעלי מפעלים לעובדיהם, אלא בין בעלי אדמות לאיכרים קשי יום, שחיו מהיד לפה והסתמכו על היבול הדל שהוקצה להם - כשרוב התוצרת הלכה לבעל הקרקע.



הקומוניסטים, שהבטיחו רפורמה אגררית וחלוקה מחדש של האדמות, זכו לפופולריות רבה בקרב מעמד האיכרים הזה, שהיה לבסיס כוחם. בדרום אמריקה התהליך היה דומה.



וכך מתרחש כיום בסין הקומוניסטית-לכאורה תהליך דומה לזה שאירע בעולם המתועש לפני יותר מ-100 שנה: נוצרים בה מעמדות של בעלי הון ופרולטריון. הפרולטריון הזה עובד קשה, בתנאים לא פשוטים ובשכר נמוך מאוד, בהשוואה בינלאומית ובהשוואה לרמת החיים של מי שנמצא מעליו במדרג החברתי. ובמקום שבו יש פרולטריון שמרגיש מנוצל, וסיכוייו וסיכויי ילדיו להיחלץ מהמעגל הזה קטנים - מאבקים על רקע שכר ותנאי עבודה הם בלתי נמנעים.



כמו יפן ודרום קוריאה - רק בגדול



אחת התוצאות האפשרית של התארגנות מקומית של עובדים, או אפילו הקמת איגוד מקצועי, היא עלייה ברמת השכר. כך קרה במדינות אחרות. אילו תוצאות יכולות להיות לשילוב של עלייה בשכר הפועל הסיני במונחי יואן מצד אחד, ולהתחזקות היואן מול הדולר מצד שני? הדוגמה של הונדה מראה זאת היטב.



שכר העובדים השובתים במפעלי הונדה הוא כ-1,200 יואן בחודש. הם דורשים העלאת שכר ל-2,000 יואן בחודש. שער היואן-דולר הוא כיום 6.8 יואן לדולר. פרשנים רבים מעריכים שניוד מלא שלו יביא לעלייה של 20%-30% בערכו של היואן, לרמה של כ-5 יואן לדולר.



שילוב של עליית השכר הזאת ושל והתחזקות היואן שהוזכרה למעלה יגרום לעלייה משמעותית של השכר במונחים דולריים. הוא יעלה אז מ-176 דולר בחודש (1,200 יואן חלקי 6.8) ל-400 דולר בחודש (2,000 יואן חלקי 5).



אף אחד לא חושב שזינוק כזה יכול לקרות באופן מיידי - מטבע לא מתחזק כל כך מהר, וגם שכר העובדים לא קופץ בדרך כלל בבת אחת. ואולם השילוב של שני התהליכים האלה לאורך זמן יכול להביא לעלייה ניכרת בכוח הקנייה של הפועל הסיני מצד אחד, ולירידה בתחרותיות של הייצור הסיני מול שאר העולם מצד שני.



התהליך הזה קרה בעבר במדינות שהחלו בבניית כושר ייצור בשכר נמוך, אך בזכות חריצותם של התושבים צברו עושר, ידע ויכולות, שהביאו בסופו של דבר לעלייה בשכר העובדים ולהתחזקות המטבע המקומי, שבתורה הביאה לעלייה ברמת החיים. דוגמה לכך ניתן לראות בתהליך שעברו יפן ודרום קוריאה, שהפכו ממדינות הרוסות לאחר מלחמות במחצית המאה ה-20 למדינות משגשגות שרמת החיים בהן גבוהה יחסית.



אלא שיש הבדל משמעותי בין יפן ודרום קוריאה לסין: גודל האוכלוסייה. בשל מספרם העצום של הסינים, עלייה בכוח הקנייה של העובד הסיני פירושה גידול בביקוש העולמי ולחצים אינפלציוניים בעולם כולו. נוסף לכך, ייתכן שעליית השכר והירידה בתחרותיות של המפעלים תפגע בצמיחה הסינית ותיצור בעיה שעד עתה סין הצליחה לחמוק ממנה - אבטלה. כך ייווצר פער בין מי שעובד ומשתכר היטב למי שאינו מצליח למצוא עבודה כלל.



למי שמתלהב מניוד היואן ומהתרומה החיובית שעשויה להיות לו לפעילות הכלכלית העולמית כדאי להביא בחשבון שזהו שלב נוסף בהפיכתה של סין מיצואנית דפלציה (שכן הייצור הזול בסין הביא להוזלה מתמשכת במחירי מוצרים בכל העולם) ליצואנית אינפלציה (שכן הביקוש המקומי הגובר המבוסס על יואן חזק ועלייה בשכר יביא לעלייה בביקוש מצדם של מאות מיליוני סינים, ולעלייה במחירי המוצרים שהם מייצרים).



הכותב הוא מנכ"ל פסגות קומפס השקעות ומנהל מחקר חו"ל בפסגות