>> הסכמות הכתובות בדואר אלקטרוני יכולות להיחשב תחליף להזמנה בכתב הנדרשת לפי החוק לצורך התקשרות תקפה בעסקת תיווך בנדל"ן - כך פסק באחרונה בית המשפט המחוזי ברוב דעות.
ב-2008 הגישו שלושה מתווכים תביעה על סך 2.5 מיליון שקל נגד חברת קראסן הייטס בטענה להפרת הסכם תיווך שנחתם אתם בקשר למכירת הקרקע שעליה ישב מפעל עלית ברמת גן, שהיתה בבעלות קראסן.
סעיף 9 לחוק המתווכים במקרקעין קובע כי "מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין". התובעים התבססו בתביעה על הודעת דואר אלקטרוני מנובמבר 2006, שבה כתב נציג מטעם החברה: "במקרה שהמגרש יימכר במחיר של 110 מיליון לקונה שאתה מייצג, אני מתחייב לשלם לך 5 מיליון דולר כדמי תיווך". לטענת החברה, לא התקיימה הדרישה של ההזמנה בכתב.
בית המשפט השלום מחק את תביעת התיווך על הסף. אחד המתווכים, יוסף סרור, הגיש ערעור על פסק הדין. בערעור טען כי מדובר בחברות בעלות שם עולמי בתחום, ובמקרה של מכירת נכס כמו מתחם עלית לא נדרש לדקדק בהזמנה. לטענתו, הצורך להגן על הצרכן הקטן לא קיים במקרה של הסכם תיווך עם צד שעיסוקו בנדל"ן.
השופט קובי ורדי, שאליו הצטרפה השופטת רות לבהר-שרון, בניגוד לעמדת השופט ישעיהו שנלר, קיבל את הערעור וביטל את מחיקת התביעה, כך שהתיק יוחזר לבית משפט השלום כדי שיקבע אם ניתן להכשיר את תכתובות המייל כהזמנה בכתב.
"לכאורה אם הלקוח שולח דואר אלקטרוני שבו מתקיימים התנאים הנדרשים על פי החוק והתקנות, לא ניתן לשלול את הטענה שלכאורה ניתן לראות בכך הזמנה בכתב", קבע ורדי. לדבריו, ברור מנוסח המייל שהכוונה היא לעסקת מכירה. "אמנם, לכאורה, הפרטים אינם מלאים ואינם בדיוק לפי הנדרש בהתאם לתקנות, אך לא ניתן להתעלם מכך שהנתבעות אינן 'הצרכן הקטן' שקונה דירה באופן חד פעמי, אלא חברות בעלות שם עולמי, העוסקות במקרקעין וברכישת ומכירת נכסים רבים בסכומים נכבדים, וגם אם החוק חל עליהן בהיותן 'לקוח', ניתן לרכך לגביהן את הדרישה הצורנית של הפרטים שבהזמנה ו/או את הפרשנות הנדרשת לגבי קיומם של התנאים". (ע"א 09-1691)
המחוזי: הסכמה במייל היא תחליף להזמנה לצורך עסקת תיווך נדל"ן
מאת נורית רוט
12.7.2010 / 6:48