"הדבר שלא תצליח להוציא ממני הוא ספקולציות". זה מה שהנרי פולסון, שר האוצר הקודם של ארה"ב, אמר לי כאשר התקשרתי אליו בשבוע שעבר והצבתי בפניו את השאלה הבאה: לו היה חוק דוד-פרנק לרפורמה בוול סטריט ולהגנה על הצרכן בתוקף בתקופת כהונתו, האם היו המשבר הפיננסי והמיתון שהגיע בעקבותיו מתרחשים?
בהתחשב בכך שנשיא ארה"ב ברק אובמה צפוי לחתום על האישור הסופי של החוק בקרוב, נראה היה שזהו הזמן לשאול את השחקן המרכזי בממשלה בעת הבהלה של 2008, כיצד הוא מעריך את החקיקה והאם הוא חושב שהיא תסייע לנו להימנע ממשבר נוסף.
פולסון, שדיבר עימי בטלפון מביתו באילינוי, לאחר שהעמיד למכירה את הבית שרכש בוושינגטון הבירה, היסס להביע עמדה. הוא אמר שלא קרא את כל 2,000 דפי החוק. אך כאשר התחיל לדבר, למרות התעקשותו כי אינו מעוניין להשיב על שאלתי, זה בדיוק מה שהוא עשה. "היינו מאוד שמחים אם היה לנו משהו כזה בשביל ליהמן ברדרס, אין ספק", הצהיר פולסון בהתייחסו לחלק של החוק המאפשר לממשל לפרק בנק השקעות או חברת ביטוח גדולה בצורה מסודרת, ללא הליך פשיטת רגל וכל השלכותיו.
פולסון דיבר על הצורך באפשרות פירוק כזו כבר ביוני 2008 - 3 חודשים לפני קריסת ליהמן, אך לא האמין כי יוכל לקבל את אישור הקונגרס לסמכות שכזו. בעודו נזכר באותם לילות לבנים בספטמבר, העריך כי לו הייתה בידיו האפשרות הזו באותה עת, יכולה היה להשתלט על ליהמן ברדרס ועל aig ולמנוע את קריסת המערכת הפיננסית. (כמובן עוד נשאלת השאלה מדוע פולסון לא חילץ את ליהמן ברדרס - לטענתו לא הייתה בידיו הסמכות לכך).
המשכתי ושאלתי האם הוא היה משתמש בסמכות גם על מנת להשתלט על מורגן סטנלי ואולי לבסוף גם על גולדמן סאקס. הוא השיב כי להערכתו, אם לממשלה הייתה סמכות להשתלט על ליהמן ברדרס ועל aig, הבהלה הייתה נמנעת והסכנה לחברות אחרות נבלמת. "קשה להאמין שפירוק ליהמן בצורה מסודרת היה מביא ללחץ גדול יותר על מורגן סטנלי מאשר מה שהתרחש בסופו של דבר", אמר.
אך להערכת פולסון, הרכיב החשוב ביותר של החקיקה הוא יצירת מועצת הערכת סיכונים מערכתיים - רכיב שחיוני למניעת משבר נוסף אפילו יותר מסמכויות פירוק החברות. המועצה תעניק לזרועות הממשל השונות תובנה של מה מתרחש במקומות אחרים, ואת הכוח לסגור חברות או לשנות מנהגים המעמידים את המערכת כולה בסיכון.
"יש דברים שאולי ניתן היה לזהות מוקדם יותר", אמר. בעוד מבקריו טוענים כי הרגולטורים החמיצו סימני אזהרה על הבעיות הצפויות לבוא, פולסון אומר כי לא הייתה לו את השקיפות הדרושה בחברות מסויימות, כמו aig, עד שכבר היה מאוחר מדי. "איני חושב שיש רגולטור שכל המידע בידיו היה מתיר משהו כמו מה שהתרחש ב-aig", אמר.
אך על מנת למנוע את מלוא המשבר של 2008, היה צריך להחיל את חוק דוד-פרנק זמן רב לפני ספטמבר 2008 - עוד לפני שהצטרף לממשל האמריקאי ב-2006. "היינו זקוקים למועצת הערכת הסיכונים כבר ב-2005, על מנת לזהות את הסכנה שבתנאי החיתום הרופפים, ולהתערב", אמר. מבקריו אולי יטענו כי הערכותיו נוחות מדי, אך פולסון מודה בכנות כי הוא וממשל בוש לא ראו כלל את התפתחות שוק האג"ח מגובות הנכסים, ולא הבינו את חשיבות העסקות לרכישה חוזרת קצרת טווח (repo), שאיפשרו לבנקי ההשקעות להסתיר חובותיהם.
פולסון הביע תסכול מתשומת הלב המועטה של החקיקה החדשה למדיניות, ובייחוד למדיניות בשוק הדיור. "שורש כל הבעיות הוא במדיניות הדיור - לא רק פאני ופרדי", אמר, בהתייחסו לחברות המשכנתאות הממשלתיות. "עם בעיה זו עדיין לא התמודדו", אמר.
מדיניות אחת שפולסון אינו בטוח לגביה, הוא החלק של החוק המכונה "חוק וולקר", שאוסר על הבנקים כמעט כליל להשקיע את כספם שלהם ולהחזיק בקרנות גידור וקרנות השקעה פרטית. "המסחר בהון העצמי בעת המשבר עימו נאלצתי להתמודד לא היה מה שיצר את הבעיות בוושינגטון מיוצ'ואל, או קאנטריווייד פייננשל, או וואקוביה או ליהמן ברדרס או aig", אמר. "התמודדנו עם מערך אחר של בעיות".
אך בסופו של דבר, פולסון אמר כי "רגולציה לבדה לא תספיק למניעת משבר נוסף. לא, זה יהיה תלוי באנשים עצמם, הוא אמר. "כמו שאני רואה את זה, כל התחום מונע על ידי אנשים", הוא אומר. "האנשים להם האחריות לרגולציה של המגזר כשאין משבר, והאנשים להם יש אחריות בתקופת משבר. אלא אם מאמינים כי המוסדות הפיננסיים הגדולים רצו להפיל את עצמם במכוון, אנשים אלה לא הצליחו לזהות את הבעיות".
"קשה לדרוש מהרגולטורים להיות מושלמים - הם לא יכולים להיות. אך החוק הזה מעניק לרגולציה סיכוי הרבה יותר טוב להצליח", סיכם פולסון.
שר האוצר האמריקאי לשעבר: "היינו מאוד שמחים אם היה לצידנו חוק העוזר בפירוק ליהמן ברדרס"
אנדרו רוס סורקין, ניו יורק טיימס
13.7.2010 / 12:05