המדינה צריכה לכוון את הסטודנטים

>> בישראל קיימים יותר מ-70 מוסדות להשכלה גבוהה המכשירים יותר מ-250 אלף סטודנטים לתואר ראשון ולתארים מתקדמים.

מוסדות אלה הם ברובם מוסדות ציבוריים, הממומנים ומתוקצבים על ידי הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה. במוסדות אלה נהוג שכר לימוד אוניברסיטאי זהה בגובה של כ-10,000 שקל לשנת לימודים. בנוסף, קיימים כמה מוסדות פרטיים שבהם נהוג שכר לימוד גבוה יותר, היכול להגיע ליותר מ-30 אלף שקל בשנה.



שכר הלימוד בישראל, למעט תוכניות מיוחדות, אינו דיפרנציאלי - כך שסטודנט הבוחר בלימודי אירופה הקלאסית עם התמחות בתקופת הרנסנס, ישלם שכר לימוד זהה לסטודנט הבוחר בהתמחות בביולוגיה מולקולרית בהנדסת ננו-טכנולוגיה.



שוויון בגובה שכר הלימוד הוא אחד מיסודות התקצוב של ות"ת והוא מדיניות רבת שנים המבוססת על מודלים אירופיים. מדיניות זו סובלת מכמה פערים, בעיקר עקב עלות משתנה של הלימודים בפועל: לא ניתן להשוות את עלות המעבדות המתקדמות הדרושות ללימודי הנדסה ורפואה לעומת דף ועט הדרושים ללימודים בתחומי כלכלה. כיום, עם ההתקדמות הטכנולוגית, הדיגיטליזציה והנגשת המשאבים כמו ספריות ומערכות מידע, עלות הלימודים ההומניים צפויה לרדת עוד. בנוסף, למידה בקבוצות קטנות והצורך במעבדות ובתרגול מייקרים עוד את הלימודים הריאליים יחד עם עלויות הסגל הגבוהות.



שיקול נוסף המעלה סימן שאלה מעל מדיניות שכר לימוד אחיד, הוא חוסר היכולת של הממשלה לנווט ולכוון את הצעירים ללימוד מקצועות נדרשים המונע אפשרות קידום כלכלי-חברתי אמיתי במדינה.



האם ייתכן שסטודנט למשפטים שיסיים את לימודיו ויצטרף למעגל מחפשי העבודה ויכביד עוד על הקופה הממשלתית, ישלם שכר לימוד דומה לסטודנט להנדסה שלאורך שנים רבות יתרום לקידום הכלכלי של המדינה? האם לא הגיעה העת שישראל תגדיר את העדפותיה וכיוונה לעתיד? יש חשיבות מכרעת לעידוד צעירים לבחירת מקצועות טכנולוגיים התורמים לפיתוח הכלכלי ורווחת התושבים בישראל ויש להשתמש בגובה שכר לימוד ככלי מכוון להשגת מטרה זו.



הכותבת מנהלת את המרכז ליזמות ולחדשנות במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון