קטר צמיחה מחפש שותפים

המחסור בדיור בר השגה כובש באחרונה את הכותרות וגורם לממשלה, ליזמים ולפובליציסטים לפזר הצהרות, מתוך תקווה או אשליה שכך יצליחו לצנן את העלייה במחירי הדיור ולהרגיע את השוק הרותח.

אין מנוס מההכרה בכך שהצעדים שננקטו בעבר לא הצליחו לבלום את הנסיקה במחירי הנדל"ן למגורים באזור המרכז. מעבר לכך, הם לא תרמו משמעותית ליעד חשוב ומהותי יותר של צמצום הפערים בין המרכז לשאר אזורי המדינה ולא הביאו לפריחת הפריפריה. המציאות שם נותרה כשהיתה: הפער הכלכלי-חברתי אינו מצטמצם והתמריצים וההטבות לא עודדו משפחות לעבור לפריפריה, ועל ידי כך להקטין את הביקוש לדיור במרכז. לדאבוננו, גם היוזמות המתפרסמות בימים אלה אינן פותרות את הבעיה, ובתרחיש האופטימי הן רק בועטות בבועת הנדל"ן למרחק של שנה-שנתיים קדימה.

הרעיון להקמת והאצת הפיתוח לתשתיות רכבת כפתרון להגדלת היצע הדירות הרלוונטיות, עלה באחרונה שוב על סדר היום הציבורי. הקמת מסילות רכבת אכן מצמצמת את הפער הגיאוגרפי, מאפשרת גישה נוחה ומהירה לערים המרכזיות ומרחיבה את אופקי התעסוקה לתושבי הפריפריה. ואולם הרכבת לבדה אינה מספיקה כדי לגרום לאוכלוסיות חזקות להעתיק את חייהן מהמרכז החוצה. לכך נדרש הרבה יותר.

החובה הלאומית, מעבר לפיתוח התשתיות, היא להפוך את הערים והיישובים בפריפריה לאטרקטיביים הרבה יותר בכל התחומים הנוגעים לחיי האזרח: חינוך, בריאות, תרבות, ביטחון אישי ואיכות החיים, לצד מימושה של תוכנית נתיבי ישראל (רישות המדינה בעשור הקרוב במסילות רכבת ובכבישים מהירים). יש להעתיק ולהקים בפריפריה מוסדות מחקר ואשכולות מדע, מרכזי מצוינות ומוקדי אמנות ותרבות ברמה גבוהה.

רק לאחר שהיישובים שמחוץ לאזורי הביקוש יהיו בעלי כוח משיכה בזכות עצמם, ורק לאחר שייהנו ממיתוג וממיצוב מחדש, תיסלל הדרך הבטוחה שתוביל אוכלוסיות רבות לבחור להקים את ביתן בפריפריה במקום במרכז. בדרך זו הביקוש לפתרונות דיור במרכז יפחת, וישתחרר הלחץ הגובר והולך על מחירי הדיור באזורים אלה.

אין מדובר ברעיון מהפכני, אלא במציאות הנראית לעין: בכל מקום שבו נפגשת תשתית חינוכית, בריאותית ותרבותית עם תשתית רכבתית, ניתן לראות עלייה בביקושים לדיור. כך לדוגמה היה במודיעין, בית יהושע, פרדס חנה-כרכור, רחובות ואשדוד. המציאות מוכיחה שוב ושוב כי זהו שילוב מנצח. בתום עבודות שדרוג הקו לבאר שבע וקיצור משך הנסיעה מתל אביב ל-50 דקות, נראה עלייה משמעותית במספר המשפחות שיעתיקו את מגוריהם לדרום - אך רק אם המדינה תשקיע ביישובים הדרומיים נוכל לממש את מלוא הפוטנציאל.

כקולקטיב, רוב הכישלונות שלנו הם באותם מקומות ובמהלכים שלא עשינו או דחינו את מימושם: התפלת מים, ייצור חשמל ותשתיות תחבורתיות. חבל שהמענה למשאב כה חשוב ובסיסי כמו דיור נגיש ובר השגה לא יצטרף אף הוא לרשימת הכישלונות שניתן היה למנוע.

*אלוף (במיל') הראל הוא מנכ"ל רכבת ישראל והיה ראש אגף התכנון בצה"ל