ניו יורק טיימס
>> "לא תצליח להוציא ממני ספקולציות" - זה מה שהנרי פולסון, שר האוצר הקודם של ארה"ב, אמר לי כשהתקשרתי אליו בשבוע שעבר והצבתי בפניו את השאלה הבאה: לו היה חוק דוד-פרנק לרפורמה בוול סטריט ולהגנה על הצרכן בתוקף בתקופת כהונתך, האם היו מתרחשים המשבר הפיננסי והמיתון שהגיע בעקבותיו?
בהתחשב בכך שנשיא ארה"ב, ברק אובמה, צפוי לחתום על האישור הסופי של החוק בקרוב, נראה היה שזהו הזמן לשאול את השחקן המרכזי בממשלה בעת הבהלה של 2008 כיצד הוא מעריך את החקיקה ואם הוא חושב שתסייע לנו להימנע ממשבר נוסף.
פולסון, שדיבר עמי בטלפון מביתו באילינוי לאחר שהעמיד למכירה את הבית שרכש בוושינגטון הבירה, חשש להביע עמדה. הוא אמר שלא קרא את כל 2,000 דפי החוק, אך כשהתחיל לדבר, למרות התעקשותו כי אינו מעוניין להשיב על שאלתי, זה בדיוק מה שעשה. "היינו שמחים מאוד אם היה לנו משהו כזה בשביל ליהמן ברדרס, אין ספק", הצהיר פולסון בהתייחסו לחלק של החוק המאפשר לממשל לפרק בנק השקעות או חברת ביטוח גדולה באופן מסודר, ללא הליך פשיטת רגל וכל השלכותיו.
פולסון דיבר על הצורך באפשרות פירוק כזו כבר ב-3 ביוני 2008, חודשים לפני קריסת ליהמן, אך לא האמין כי יוכל לקבל את אישור הקונגרס לכך. בעודו נזכר באותם לילות לבנים בספטמבר 2008, העריך כי לו היתה בידיו האפשרות הזו באותה עת, היה יכול להשתלט על ליהמן ברדרס ו-aig, ובכך למנוע את קריסת המערכת הפיננסית. כמובן, עוד נשאלת השאלה מדוע פולסון לא חילץ את ליהמן ברדרס. לטענתו, לא היתה בידיו הסמכות לכך.
המהלך החשוב: הקמת המועצה להערכת סיכונים
המשכתי ושאלתי את פולסון אם היה משתמש בסמכות גם להשתלטות על מורגן סטנלי ואולי לבסוף על גולדמן סאקס. הוא השיב כי להערכתו, אם לממשלה היתה סמכות להשתלט על ליהמן ברדרס ועל aig, הבהלה היתה נמנעת והסכנה לחברות אחרות נבלמת. "קשה להאמין שפירוק ליהמן בצורה מסודרת היה מביא ללחץ גדול יותר על מורגן סטנלי מאשר מה שהתרחש בסופו של דבר", אמר.
עם זאת, להערכת פולסון, הרכיב החשוב ביותר של החקיקה הוא יצירת מועצה להערכת סיכונים מערכתיים - רכיב שחיוני למניעת משבר נוסף אפילו יותר מסמכויות פירוק החברות. המועצה תעניק לזרועות הממשל תובנה על המתרחש במקומות אחרים ואת הכוח לסגור חברות, או לשנות נהלים שמסכנים את המערכת כולה.
"יש דברים שאולי היה אפשר לזהות מוקדם יותר", אמר. בעוד מבקריו טוענים כי הרגולטורים החמיצו סימני אזהרה לבעיות הצפויות, פולסון משיב כי לא היתה לו את השקיפות הדרושה בחברות מסוימות כמו aig עד שכבר היה מאוחר מדי. "איני חושב שיש רגולטור שכל המידע בידיו שהיה מתיר משהו כמו מה שהתרחש ב-aig", אמר.
ואולם כדי למנוע את מלוא המשבר של 2008, היה צריך להחיל את חוק דוד-פרנק זמן רב לפני ספטמבר של אותה שנה, עוד לפני שהצטרף פולסון לממשל האמריקאי ב-2006. "היינו זקוקים למועצה להערכת הסיכונים כבר ב-2005 כדי לזהות את הסכנה שבתנאי החיתום הרופפים, ולהתערב", אמר. מבקריו אולי יטענו כי הערכותיו נוחות מדי, אך פולסון מודה בכנות כי הוא וממשל בוש לא ראו כלל את התפתחות שוק האג"ח מגובות הנכסים ולא הבינו את חשיבות המימון קצר הטווח (repo), שאיפשרו לבנקי ההשקעות להסתיר את חובותיהם.
פולסון הביע תסכול מתשומת הלב המועטה של החקיקה החדשה למדיניות, ובייחוד למדיניות בשוק הדיור. "שורש כל הבעיות הוא במדיניות הדיור, לא רק פאני מיי ופרדי מאק", אמר, בהתייחסו לחברות המשכנתאות הממשלתיות. "עם בעיה זו עדיין לא התמודדו", אמר.
מדיניות אחת שפולסון אינו בטוח לגביה היא החלק של החוק המכונה "חוק וולקר", שאוסר על הבנקים כמעט כליל להשקיע את כספם ולהחזיק בקרנות גידור וקרנות השקעה פרטית. "המסחר בהון הבנקים בעת המשבר שעמו נאלצתי להתמודד לא היה מה שיצר את הבעיות בוושינגטון מיוצ'ואל, בקאנטריווייד פייננשל, בוואקוביה, בליהמן ברדרס או ב-aig", אמר. "התמודדנו עם מערך אחר של בעיות".
אך בסופו של דבר, פולסון אומר כי רגולציה לבדה לא תספיק למניעת משבר נוסף - זה יהיה תלוי באנשים עצמם. "כמו שאני רואה את זה, כל התחום מונע על ידי אנשים. האנשים הם בעלי האחריות לרגולציה כשאין משבר, והאנשים הם בעלי האחריות בתקופת משבר. אלא אם מאמינים כי המוסדות הפיננסיים הגדולים רצו להפיל את עצמם במכוון, האנשים הם אלה שלא הצליחו לזהות את הבעיות".
"קשה לדרוש מהרגולטורים להיות מושלמים, הם לא יכולים להיות, אך החוק הזה מעניק לרגולציה סיכוי טוב בהרבה להצליח", סיכם פולסון.
הנרי פולסון תומך ברפורמה הפיננסית בארה"ב: "היתה מועילה בזמן המשבר"
אנדרו רוס סורקין
14.7.2010 / 7:07