בית הדין לעבודה ביטל פיטורי עורכת דין שנעשו בזמן הריונה

>> בית הדין האזורי לעבודה בחיפה יצא השבוע להגנת עורכת דין שפוטרה ממשרד עורכי הדין שבו עבדה בעת שהיתה בהריון, וקבע כי למשרד לא היתה סיבה מוצדקת לפטרה בזמן הריונה.

"סברת המשרד שלפיה עשה חסד עם העובדת בכך שניאות להשהות את פיטוריה וליתן לה הזדמנות נוספת לשפר את דרכיה, בטעות יסודה. האיסור לפיטורי עובדת בהריון הוא איסור מוחלט, ולכן מעת שנודע למעביד על הריונה של העובדת, חל עליו איסור מוחלט לפטרה כל עוד לא קיבל היתר וזאת גם אם הפיטורים אינם קשורים כלל ועיקר להריונה של העובדת", קבע בית הדין.



עו"ד צביה פקליירו הועסקה במשרד עורכי הדין שושי-שבח שבבעלות עורכי הדין שרון שושי ודניאל שבח, ופוטרה מעבודתה ביוני 2007, בטענה שתפוקת העבודה שלה נמוכה, היא אינה ממלאת את דרישות הממונים עליה והיעדרויותיה מהמשרד רבות. במעמד מסירת מכתב הפיטורים הודיעה פקליירו לבעלי המשרד שהיא בהריון. בעקבות זאת השהו השניים את מכתב הפיטורים ואולם כעבור ימים אחדים שבו והודיעו לה שבכוונתם לפנות לממונה על עבודת נשים כדי לקבל היתר לפיטוריה. בהמשך ניתנה לה הודעה שלפיה עד להודעה חדשה היא מתבקשת לא להגיע לעבודה.



הממונה על עבודת נשים, שדנה בבקשת המשרד, החליטה שאין להתיר את פיטוריה של פלקיירו, כי לא מצאה ראייה לטיעוני המשרד על תפוקה נמוכה או אי מילוי הוראות מצד עורכת הדין.



שרון ושבח ערערו על החלטת הממונה בפני בית הדין וטענו כי מטרת החוק היא להגן על נשים בהריון מפני מעבידים המתנכלים להן בשל הריונן, בעוד שהם העניקו לעובדת הזדמנות נוספת.



השופטת אביטל רימון-קפלן קבעה כי הממונה צדקה בקביעתה שלפיה לא ניתנה לעובדת ארכה מספקת להוכיח את עצמה לאחר שפוטרה בעת שנודע על הריונה. "על מעביד הטוען כי עשה כל שביכולתו כדי להימנע מפיטורי העובדת דווקא בתקופת הריונה להראות כי עשה כן, או להראות כי חל שינוי נסיבות כזה בין המועד בו נודע לו על ההריון, למועד בו החליט לפנות בבקשה לקבל היתר לפטרה", כתבה השופטת. "כאן המערער לא הרים נטל זה".



לדבריה, אין כל יסוד להנחת המוצא של המשרד שלפיה הוא "נענש" כביכול על כך שלא פיטר את העובדת כבר ביום שבו הודיעה לו עורכת הדין על הריונה. "תכלית החוק לא נועדה להגן רק על אותן עובדות שהמעביד שבע רצון מתפקודן וממילא אין לו שום כוונה לפטרן, אלא ובמיוחד על אותן עובדות, שמלכתחילה אין שביעות רצון מעבודתן, וזהו בדיוק תפקידו של הממונה - לאזן בין רצונו וצרכיו של המעביד שלא להמשיך ולהעסיק עובדת שהוא אינו שבע רצון ממנה ושבמצב רגיל לא היתה כל מניעה מלפטרה, לבין תכלית החוק לפרוש הגנה רחבה ומיוחדת על העובדת בתקופה זו של הריונה", קבעה השופטת. היא הוסיפה כי רק במקרים שבהם ברור כי העובדת התנהלה בעקביות באופן שאינו מאפשר קיום יחסי עובד-מעביד, יש מקום לשקול הענקת היתר לפיטוריה, אך "לא זה המקרה", קבעה. (תע"א 07-4102)