השוואה בעייתית

>> השוואה של חבילת הבסיס בישראל למדינות אחרות היא בעייתית. ראשית, בישראל קיימים חובות השקעה בתוכן של 8% מההכנסות בשנה, זאת, לצד איסור על שידור פרסומות בערוצים אלה - בשונה משאר העולם.

מעבר לכך, ישראל היא טריטוריה קטנה של כמה מיליוני דוברי עברית בלבד, לעומת שוקי ענק במדינות דוברות אנגלית וכן שפות אחרות נפוצות בהרבה. המשמעות היא שערוץ מקומי צריך להימכר לאחוז קטן מאוד מהאוכלוסייה על מנת לשמור על רווחיות, לעומת המצב בישראל.



בארגון אמון הציבור מסבירים כי הסתמכו על ועדת גרונאו שקבעה כי האיסור על פרסומות וחובת הפקות המקור מביא להעלאה בתעריפי החברות רק בכ-12%. בארגון הציבור גורסים כי חבילת הבסיס צריכה לאפשר גישה לרשת הרב-ערוצית ולא אמורה לכלול עלויות תוכן שלפי עמדת הארגון אותן צריך לתמחר במחירי הערוצים ולא במחיר חבילת הבסיס.



עמדת הארגון הגיונית מחד, כי הרי אף אחד לא מעוניין לשלם על ערוצים שאינו צורך. מצד שני, אם הדבר יביא לעלייה חדה במחיר של הערוצים (שיצטרכו להתבסס על קהל לקוחות קטן יותר) הרי שיכול להיות שבסופו של דבר נישאר עם תו מחיר דומה עבור כמות קטנה יותר של ערוצים. צריך לזכור שהערוצים המקומיים בשפה העברית הם היקרים יותר ולכן הפגיעים יותר, לעומת ערוצים בינלאומיים שלפעמים הקשר שלהם לישראל מסתכם בכתוביות התרגום ובפרומו בעברית.



נראה כי הפשרה המוצעת כעת, שלפיה hot ו-yes יידרשו להציע חבילה צרה אך במחיר לא מפוקח, תוכל לתת ביטוי לאינטרס הצרכני מחד ולא להביא לזעזועים גדולים מדי בשוק מאידך.