הנהלת הבינלאומי נדחקה לפינה

>> בעל השליטה בבנק הבינלאומי, צדיק בינו, היה פעיל בוועד העובדים של הבנק בשנות ה-70. יש לו חלק באחד ההישגים הבולטים של הוועד באותם ימים: הצמדת השכר ורוב התנאים הנלווים של עובדי הבינלאומי לאלה של עובדי בנק לאומי.

כיום, כמה אירוני, אותו בינו נלחם בניסיונות של שני הוועדים בבינלאומי לשמר את ההצמדה שהוא השיג לתנאים הנהוגים בבנק לאומי. ההצמדה הזאת היא אחד משורשי הסכסוך בין העובדים להנהלת הבינלאומי. עובדי הבינלאומי (ועובדי החברה הבת, בנק פועלי אגודת ישראל) דורשים שהבונוס ל-2009 לא יהיה בשיעור של משכורת חודשית אחת, כפי שקבעה ההנהלה, אלא בשיעור שבין משכורת וחצי לשתי משכורות, כפי שקיבלו עובדי לאומי.



כפי שלא התרגש משביתת עובדי הבינלאומי לפני ארבע שנים, בינו לא ספר, כנראה, גם את השביתה שהסתיימה אתמול בתום שבועיים תמימים. הוא לא התערב אישית במשא ומתן, שהתנהל לרוב בין הסמנכ"ל יוסי לוי לבין שני הוועדים, והניח לרוב הפגישות להיות עקרות. מה שהביא לתפנית החיובית בשיחות לא היה המתרחש בחדרי הדיונים, אלא בעיקר לחץ ציבורי.



הלקוחות, שרבבות מהם החלו לסבול מהעובדה שסניפי הבנק סגורים, לא יכלו להפקיד כספים, לקחת הלוואות, לבצע העברות בנקאיות או לתת פקודות לסחר במניות. כמה מהם פתחו פורומים באינטרנט, פנו לתקשורת והחלו בהכנות לתביעות משפטיות נגד הבנק. בית הדין האזורי לעבודה בחיפה שקבע כי השביתה בבינלאומי מוצדקת, וועדת הכספים של הכנסת, בראשות משה גפני, שנזפה בהנהלה ונתנה גיבוי מוחלט לצעדי העובדים - אלה, יחד עם הפגיעה במוניטין של הבינלאומי עקב התארכות השביתה, דחקו את הנהלת הבנק לפינה ולא הותירו לה ברירה אלא להזעיק את עופר עיני, יו"ר ההסתדרות, כדי שייכנס לעובי הקורה על תקן מושיע. לקחי השביתה הקודמת בבינלאומי לא נלמדו. היא נמשכה זמן רב מדי, תוך גרימת נזק מיותר ללקוחות ולבנק.