>> "אח שלי הוא פרופסור לפרמקולוגיה. יש לנו חלום ישן להקים מפעל תרופות", סיפר בשבוע שעבר באשיר עבד אלראזק, בעל משרד תכנון כבישים ומדידות ושותף בכיר ובעלים במלון גולדן קראון, הממוקם בחלק הערבי של נצרת.
בקרוב צפויים האחים עבד אלראזק להגשים את החלום, לחתום על הסכם עם חברת גני התעשייה של סטף ורטהיימר ולהקים את החברה שעליה חלמו בגן התעשייה הערבי הראשון, סמוך להר הקפיצה בנצרת. ביום חמישי שעבר נערך טקס הנחת אבן הפינה של הגן, שאמור להיות מאוכלס ב-2012.
"התוכנית היא שוורטהיימר ימסור לנו את המשרדים ב-2012, כדי שנוכל להתחיל לייצר תרופות גנריות כבר ב-2013", אמר עבד אלראזק. לדבריו, מפעל התרופות צפוי להעסיק כ-140 עובדים, מרביתם מהמגזר הערבי, שאינם מוצאים עבודה למרות הכשרתם האקדמית והמקצועית בתחום מדעי החיים והפארמה.
"הופתענו לראות את ההיענות מצד העובדים הערבים-ישראלים", הוסיף. "להרבה אנשים אין תעסוקה במקצוע שבו למדו, והם עושים הסבה כדי שיוכלו לעבוד. אני מקווה שהמפעל שלנו יוכל לעזור לאלה שלמדו מקצוע וכעת יוכלו לעסוק בו". אף שבכוונתו להעסיק במפעל יהודים וערבים, הדגש יהיה על אקדמאים ערבים. "פירסמנו מודעה כדי לבדוק מי עשוי להתאים לנו. קיבלנו 150 פניות, חלקן ממהנדסים ערבים, אבל לא רלוונטיים, למשל מהנדסי תעשייה וניהול. מצאנו שמונה-עשרה שמתאימים לנו", אומר עבד אלראזק.
"הגשמת חלום"
ב-2005 היו בישראל 57.8 אלף אקדמאים ערבים, כך לפי נתונים שריכזה עמותת קו משווה, שאותה הקים התעשיין דב לאוטמן, המקדמת שילוב אקדמאים ערבים במשק. אמנם 77% מהם מועסקים, אך מחציתם עובדים במשרות שאינן תואמות את כישוריהם האקדמיים. בנוסף, שכר עבודה של אקדמאי ערבי נמוך בכ-35% משל מקבילו היהודי. בהיי-טק מועסקים 4% מהאקדמאים הערבים, בפיננסים - 1% ובבריאות וברפואה - 16%.
לדברי עבד אלראזק, הסיבה שבחר להקים את מפעל התרופות בגן בנצרת היא שאין אתר אחר שמאפשר הקמת תעשייה "נקייה" (כמו תרופות ושבבים) בעיר. "ורטהיימר נותן לנו אפשרות להגשים חלום ומאפשר לערבים-ישראלים להיכנס לתחום התעשיות עתירות הידע.
"בענף ההיי-טק הישראלי המעסיק כ-200 אלף עובדים יש רק כ-450 ערבים. זה לא אומר שאין ערבים מתאימים. הבעיה היא שמי שנקלטים ראשונים הם יוצאי צבא, ורק אחר כך לוקחים צעירים ערבים. התוצאה היא שהערבים, שלומדים באקדמיה ביולוגיה, כימיה, מקצועות הנדסה ומדעי המחשב, פונים להוראה במקום לעסוק במקצוע שלהם. הם פשוט לא מוצאים עבודה".
"הגן יעודד יזמות"
רים יונס היא המייסדת של חברת המכשור הרפואי אלפא אומגא, העוסקת בפיתוח ציוד לחקר המוח שמסייע לרופאים לדעת שהם אכן הגיעו למקום הנכון בטיפול במחלות פרקינסון, אלצהיימר ודיסטוניה. היא מאמינה שהגן התעשייתי של ורטהיימר הוא פתרון טוב לחברה.
כיום שוכנת אלפא אומגא באזור התעשייה של נצרת. "זה לא מקום שמתאים לחברת היי-טק. החלום שלנו הוא לבנות בניין לחברה שלנו בנצרת, אבל בינתיים הגן של ורטהיימר יכול להיות פתרון טוב", אומרת יונס.
אלפא אומגא מונה 34 עובדים, 28 מהם עובדים בנצרת והשאר בארה"ב ובגרמניה. יונס אומרת כי לצערה אין בנצרת מקום אחר חוץ מהגן שבו אפשר להקים חברת היי-טק. "הגן ייתן לנו פתרון מושלם מבחינת מראה ותשתית. אני גם חושבת שעצם העובדה שכמה חברות היי-טק נמצאות באותו מקום יכולה להוביל לשיתוף פעולה ביניהן ולהניב יזמות חדשה. הגן יעודד יזמות שחסרה מאוד במגזר הערבי. הבעיה היא שמעט מדי ערבים-ישראלים מנסים ליזום. אין לנו מספיק ניסיון ביזמות. העובדה שתהיה חממה לחברות טכנולוגיה ערביות תיתן דחיפה בזכות העובדה שאנשים יעבדו יחדיו".
יונס אומרת שכיום יש שיפור גדול במצב התעסוקה של המהנדסים הערבים. "כשעימאד (בעלה של רים ומייסד אלפא אומגא, ג"ג) סיים את לימודי הנדסת החשמל שלו בטכניון, האופציה היחידה שעמדה בפניו היתה לעבוד בחברה שעוסקת בפיתוחים צבאיים, וכמובן שערבים לא יכולים להיכנס למקומות כאלה. כיום יש יותר מקומות עבודה בהיי-טק שעוסקים בפיתוחים אזרחיים, וערבים יכולים לעבוד בהם. אם נצליח לשכפל את גן התעשייה החדש גם לאזורים נוספים במגזר - אין ספק שזה יוביל להתפתחות ביזמות הערבית".
"לפתח עבודה, ייצור ויצירה"
החזון הזה הוא מה שעמד לנגד עיניו של ורטהיימר כשהחליט להקים גן תעשייה בנצרת - לתת הזדמנות לאנשי עסקים מהמגזר הערבי "לפתח עבודה, ייצור ויצירה".
גן התעשייה בנצרת מוצג כיהודי-ערבי, אך מבחינת ורטהיימר הוא קודם כל ערבי. ככלל, ורטהיימר מתעניין יותר בניצול הפוטנציאל במגזרים חלשים יותר, כמו ערבים וחרדים, ופחות בשילוב יהודי-ערבי. מניסיונו הוא יודע שבגליל השילוב מתרחש בצורה טבעית, אך האוכלוסיות החלשות נותרות ללא שינוי. לפיכך הוא נחלץ לעזרה בדרך שהוא מכיר כמוצלחת זה 30 שנה - הקמת גני תעשייה ומערכת לימוד מלאכה ותעשייה בבתי ספר ובגנים עצמם. הגן בנצרת יצטרף לגנים שהקים בתפן, תל חי, לבון, עומר ודלתון.
לפי ורטהיימר, גן התעשייה לא נועד להגביר את שיתוף הפעולה בין יהודים לערבים. "אנחנו לא צריכים לשנות משהו במערכת הזו. יהודים וערבים תמיד עובדים יחד בגליל. יצא לא מזמן מחקר שהראה כי בגליל המערבי נוצר כמעט שוויון בעבודה בין יהודים לערבים. אני חושב שזה קשור לכך שאנשים למדו בבתי ספר מקצועיים. חינוך מקצועי עוזר להביא אותם לרמה יותר טובה, וכתוצאה מכך השכר שלהם יותר גבוה. בהשוואה לגליל המזרחי, אנחנו בגליל המערבי חזקים יותר".
בגן התעשייה בנצרת ישקיע ורטהיימר 20 מיליון דולר. במרכזו ייבנה מבנה גדול בן ארבע קומות, כשהקומה הראשונה תיועד לתעשייה כבדה יחסית, שמצריכה פסי ייצור ונגישות קלה לשינוע. הגן ישתרע על 14 דונם, והשטח הבנוי לתעשייה יהיה 18,394 מ"ר. בגן אמורות לשכון כ-30 יוזמות ערביות ויהודיות, ובהנהלת גני התעשייה מקווים שהגן יהווה מודל לשיתוף פעולה יהודי-ערבי ויעודד דו-קיום, יזמות תעשייתית משותפת, חינוך לתעשייה וסיוע בפיתוח הכלכלי של העיר נצרת והאזור.
המבנה יורכב משלושה אגפים המחוברים בחלל מקורה. הבניין מיועד, בין השאר, לתעשיות מייצאות, תעשיות היי-טק, חינוך תעשייתי, מרכז שירותי תעשייה, מוזיאון, מרכז כנסים, מינהלה ומרכז רווחה. דגש מיוחד יושם על תעשיות לא מזהמות.
"המיוחד בפארק בנצרת הוא שאין בו שום דבר מיוחד", אומר ורטהיימר. "זה אותו דבר כמו הפארקים האחרים - רק שזו עיר ערבית עם הרבה היסטוריה, והשם של נצרת בעולם יכול לסייע בקידום השיווק של המוצרים שייצאו משם".
לפי הברית החדשה, הר הקפיצה היה המקום שאליו הובילו יהודי נצרת את ישו - שהרגיזם כשהכריז על עצמו משיח - כדי להפילו מההר. ואולם ישו קפץ מההר ונעלם. ב-2009, לקראת ביקור האפיפיור בנדיקטוס ה-16 בישראל, נבנה במקום אמפיתיאטרון גדול, שבו נשא האפיפיור תפילה בהשתתפות כ-40 אלף מאמינים.
לדברי ורטהיימר, "אני משוכנע שמשהו טוב קורה לנצרת. אם גני התעשייה האחרים הצליחו, אין סיבה שזה לא יצליח גם כאן. תושבי העיר צריכים להתארגן. יש להם היסטוריה גדולה, ולאט-לאט תהיה להם גם תעשייה ליצוא".
"תעסוקה זו מלה מעליבה"
ורטהיימר כועס על העיסוק הרב של התקשורת בכסף ובנדל"ן לעומת תעשייה ויצירה. "אני לא אוהב את המלה תעסוקה. אתם משתמשים בזה כדי שהאנשים שמאחורי המספרים לא יפריעו לכם. זו מלה מעליבה. כאילו שאומרים שאין למישהו מה לעשות אז מעסיקים אותו. במקום זה דברו על יצירה או עבודה".
הביקורת שלו על המדינה בעינה עומדת ונוגעת לחינוך. "הממשלה סגרה בתי ספר מקצועיים. החינוך בעייתי והאוניברסיטאות לא מספקות פתרון כולל לבעיות. זו לא בעיה של מימון. צריך לאהוב את הילדים, ולא אוהבים אותם. זו בעיה שמכוונים את כולם לחשוש מהבגרויות כמדד לחיים, ולא לדאוג למה שיעשו בעתיד.
"זה תהליך ארוך לחנך אנשים לחשוב על מוצרים ולא רק על כספים. הגליל משתפר. יש כאן לא רק את ישקר, אלא גם את פלסן סאסא. קיבוצים הצליחו להקים דברים יפים. חשוב שבנצרת יהיה גוף כמו בתפן ובתל חי, ואני לא רואה שום סיבה שהגן לא יצליח".
ורטהיימר רוצה שהממשלה לא תפריע לתעשייה. לטענתו זו העזרה הכי גדולה שהיא יכולה לתת. הוא סבור שיש מקום למענקים מהממשלה, אם היא אכן רוצה לקדם שוויון בין ערבים ליהודים, דתיים לחילונים, ואשכנזים למזרחיים. "אני מציע לממשלה לדאוג שיותר ילדים יישארו בישראל, לחדש בתי ספר מקצועיים ולשאול את האוניברסיטאות כמה ילדים תורמים לאחר הלימודים משהו יצרני וכמה גרים אחר כך בגליל ובנגב".
כחלק מתוכנית שמפעיל ורטהיימר זה שנים, מתקיים בגליל קורס ליזמות תעשייתית וניהול שמשתתפים בו ערבים ויהודים. בוגרי הקורסים הם יעד להקמת שותפויות עסקיות בגן התעשייה בנצרת. "הרעיון של ורטהיימר הוא חלק מחזון למנף תעסוקה ועשייה בנצרת והסביבה, לתת מענה תעסוקתי ולעודד יוזמות במגזר הערבי", אמר אריה דהן, מנהל גני התעשייה של ורטהיימר בישראל ובטורקיה.
המודל העסקי של הגנים אחיד. הם לא מוקמים למטרות רווח, אך סביר להניח שהם מניבים רווחים. ההשקעה המלאה היא של ורטהיימר, וכוללת מבנה לתעשיות, מוזיאון, מרכז הכשרה מקצועית, אודיטוריום, מסעדה וסביבה ירוקה ומרווחת. חברה שנכנסת לגן שוכרת את השטחים למשך חמש-שבע שנים, עד שהיא מרגישה שהיא זקוקה למבנה משלה, ויוצאת מחוץ לגדר. לא פעם היא מתמקמת סמוך לגן התעשייתי.
"אנחנו במשא ומתן עם 12 חברות מתחומי היי-טק, רפואה וביוטק לשכירת שטחים בגן התעשייה בנצרת. הגן מתאים גם לחברות אלקטרוניקה, תוכנה ומתכת קלה", אומר דהן. לדבריו, את הגן בנצרת ינהל שאוקי חטיב, ראש מועצת יפיע ולשעבר יו"ר ועדת המעקב של ערביי ישראל.
"גן התעשייה בנצרת יעודד יזמות שחסרה מאוד במגזר הערבי"
מאת אורה קורן וגיא גרימלנד
15.7.2010 / 7:08