במקום לריב על הגז - לנצל אותו לשלום משותף

>> תגובת הבטן הישראלית לטענות הלבנוניות בנוגע לבעלות על שדות הגז לווייתן ותמר, מעידה על ראייה צרה וקצרת טווח של היחסים עם שכנותינו כמשחק סכום אפס.

במקום להתייחס בביטול לטענות ולהיכנס למסלול התנגשות, ניתן למנף את המחלוקת המשפטית כהזדמנות להתקדם לעבר השגת "שלום כלכלי", תוך כינון אינטרס משותף וארוך טווח שהשפעתו תחרוג הרבה מעבר לתחום האנרגיה. ניתן להניח שאוכלוסייה לבנונית שתיהנה מההטבות הכלכליות האדירות שיופקו משדות הגז הודות לטכנולוגיה ומימון ישראלים, לא תמהר לתמוך בחיזבאללה ותפעל לריסונו, ובכך יוחלש גם כוחה של איראן בלבנון. למי שסבור שמדובר בפנטסיה לא ריאלית, כדאי ללמוד מההיסטוריה של ברזיל ופרגוואי ולבחון מודל לניצול ולחלוקה של משאבים טבעיים שהן מיישמות.



סכר איטיפו, תחנת הכוח ההידרואלקטרית הגדולה בעולם, ממוקם על נהר פאראנה בגבול ברזיל-פרגוואי. בין המדינות ניטש סכסוך שהחל עוד במאה ה-18 לגבי קביעת הגבולות בשטח הנהר והמפלים, וב-1870-1864 התחוללה ביניהן המלחמה העקובה ביותר מדם בהיסטוריה של דרום אמריקה, שבמהלכה נהרגו מאות אלפי בני אדם. גם הסכם שלום שנחתם לאחר המלחמה לא פתר את המחלוקת, והסכסוך התעצם בשנות ה-60 של המאה ה-20, עם גילוי הפוטנציאל ההידרואלקטרי של הנהר.



באותה נקודה השכילו המדינות להבין ששיתוף פעולה ביניהן יועיל יותר מניסיון להפעיל אמצעים צבאיים ולגרור את הסכסוך לערכאות משפטיות. לאחר מו"מ ממושך נחתם ב-1966 הסכם שיתוף פעולה שבעקבותיו גובשה ב-1973 אמנה לניצול משותף של הנהר לצרכים הידרואלקטריים. הוקמה חברה דו-לאומית בבעלות שווה של המדינות לבניית הסכר - שסיפק תעסוקה לעשרות אלפי פועלים ומהנדסים משני צדי הגבול והביא לצמיחה כלכלית חסרת תקדים. כיום מספק הפרויקט כמעט את כל תצרוכת החשמל של פרגוואי וכ-20% מזו של ברזיל. אף כי אוכלוסיית ברזיל גדולה פי 30 מזו של פרגוואי ושטחה גדול פי 21, וכי ברזיל היתה זו שסיפקה את הערבויות הכספיות להלוואות הראשוניות להקמת הפרויקט, האנרגיה המופקת מהסכר מחולקת שווה בשווה בין המדינות.



במידה שקיימת מחלוקת משפטית לגיטימית בשאלת הבעלות על שדות הגז, כדאי למקבלי ההחלטות בישראל שלא להמתין לפתרון הסכסוך בבית דין בינלאומי שאליו ממילא תתגלגל התביעה. הסדר ישראלי-לבנוני הדומה לזה הקיים באיטיפו לא רק יתרום רבות לכלכלת שתי המדינות, אלא גם עתיד לשפר את היחסים ביניהן.



מטבע הדברים, היעדר היחסים הדיפלומטיים, חוסר האמון המושרש והרצון של חיזבאללה לטרפד הסדר שכזה לא יקלו על הגעה לנוסחה מוסכמת. ואולם זהו אינטרס ישראלי לנסות ולפתור את המחלוקת מתוך דיאלוג ושיתוף פעולה, שכן הדבר יכניס משתנה חדש וחיובי למפת האינטרסים הלבנונית.



הכותב הוא עורך דין ובעל תואר שני במדיניות ציבורית וכלכלית