הרובוט שאהב אותי

ניו יורק טיימס

>> שום דבר שעשתה איילין אולדקר לא הצליח להרגיע את אמה כשזו התקשרה מבית האבות, מבולבלת ולחוצה, במה שהיה כפי הנראה השלבים הראשונים של דמנציה (שיטיון). אז היא ניתקה את הטלפון, חייגה לתחנת האחיות והתחננה שיביאו לאמה את פארו.



פארו הוא רובוט בצורת גור כלב ים. הוא משמיע צלילים ונע כשמלטפים אותו, ממצמץ כשהאור נדלק, פוקח את עיניו בתגובה לרעשים חזקים ונובח כשמטפלים בו ביד גסה או מחזיקים אותו הפוך. שני מיקרו-מעבדים תחת פרוותו הלבנה המלאכותית מכתיבים את פעולותיו בהתבסס על מידע המגיע מעשרות חיישנים נסתרים שקולטים אותות שמע, אור, טמפרטורה ומגע. הוא מזדקף למשמע שמו, דברי שבח, ועם הזמן, מלים שהוא שומע בתדירות גבוהה.



"או, הנה התינוק שלי", קראה אמה של אולדקר, מיילי לסק, באותו לילה חורפי שבו האחות הכניסה את פארו לחדרה. "בוא, פארו, בוא אלי".



"מיאאאק", הוא השיב, ומיצמץ לעברה בריסיו הארוכים.



ג'נט וולטרס, האחות בבית האבות וינסנטיאן הום בפיטסבורג, אמרה כי שאלה את לסק אם תוכל לשמור על פארו לזמן מה. "אני צריכה שמישהו ישים עליו עין", היא אמרה.



"בלי לחץ", השיבה לסק, וליטפה את פרוותו האנטיספטית של פארו בתנועה שגררה המהום של שביעות רצון מצדו. "הוא יכול להישאר כל הלילה אתי".



לאחר שנים של ניסיונות לחלץ אמפתיה ממעגלים חשמליים, מכשירים המיועדים להרגיע, לתמוך ולארח לנו חברה מתחילים לצאת מהמעבדות. פארו, ששמו הוא קיצור של המלים "personal robot" (רובוט אישי), הוא אחד מאלה שלובשים צורה מגוחכת משהו, פרימיטיבית עדיין, אבל לפחות עבור כמה מהמשתמשים הראשונים הוא שובה לב באופן מוזר.



למכורים, לאנשים בדיאטה ולבכיינים



עבור מכורים לסמים בגמילה, הרופאים באוניברסיטת מסצ'וסטס בוחנים גלאי לביש שנועד להבחין בסימני השתוקקות לסמים, ולשלוח הודעות טקסט המנוסחות במידה הנכונה של אהבה קשוחה.



עבור אנשים הנמצאים בדיאטה, רובוט בגודל של 45 סנטימטר עם מסך מגע על בטנו, עיניים גדולות וקול נשי יושב על שולחן המטבח ומציע מלות עידוד לאחר חישוב הקלוריות וזמן ההתעמלות.



"האם תשוב לדבר אתי מחר?", שואל בתקווה הרובוט המאמן בסוף כל שימוש. "כדאי לדבר על ההתקדמות שלך מדי יום".



רובוטים המונחים על ידי סוג כלשהו של אינטליגנציה מלאכותית משמשים כעת לחקור את החלל, להטיל פצצות, לבצע ניתוחים ולשחק כדורגל. מחשבים שבהם מותקנות תוכנות של אינטליגנציה מלאכותית מטפלים בשיחות של לקוחות למרכזי שירות לקוחות, ומנצחים בני אנוש בשח ואולי אף בטריוויה.



ואולם בניית מכונה שעונה על הצרכים האנושיים הבסיסיים בבני לוויה התבררה כבעייתית יותר. גם האינטליגנציה המלאכותית המתקדמת ביותר אינה יכולה לנהל שיחה במגוון רחב של נושאים, או, לדוגמה, לזהות מתי מישהו עומד לפרוץ בבכי. עם זאת, המכשירים החדשים מנצלים את החולשה שיש לאנשים רבים לחפצים המביעים אכפתיות - או צריכים שמישהו יטפל בהם.



הופעתם של רובוטים בבתי אבות, בבתי ספר ואף בבתים מחזקת את הפנטזיות של ספרי המדע הבדיוני לגבי מכונות שאנשים יכולים ליצור אתן קשרים ולתת בהן את אמונם. הן מוסיפות ממד אישי לוויכוח לגבי אילו תחומי אחריות אנושיים יש להתיר למכונות לבצע.



המעמד הירוד של הקשישים



ביפן נמכרו כ-1,000 רובוטים מסוג פארו לבתי אבות, בתי חולים וצרכנים פרטיים. בדנמרק, פקידי משרד הבריאות מנסים למדוד את השפעותיו של פארו על הסובלים מלחץ דם גבוה ומלחץ. מאז שיצא הרובוט לשוק בארה"ב בסוף השנה שעברה, הוא נרכש על ידי כמה בתי אבות. בתי אבות אחרים, מתוך ניסיון לגוון את הפתרונות שהם מעניקים למטופלים, חתמו על חוזי שכירות עם היצרנית היפנית.



אך יש מבקרים חברתיים הסבורים כי שימוש שכזה ברובוטים אלה הוא אות למעמד הירוד של הקשישים, בייחוד כאלה הסובלים מדמנציה. עם ההתקדמות הטכנולוגית, סבורה שרי טרקל, פסיכולוגית ומרצה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, יגדל גם הפיתוי להשתמש בפארו ובמוצרים דומים בתור תחליף לבני משפחה, לחברים - או לחיית מחמד אמיתית - במספר גדל והולך של מצבים.



"פארו זו ההתחלה", היא אומרת. "זה מאפשר לנו לומר, 'הגיוני להשתמש ברובוט במצב הזה'. אבל האם זה באמת כך? ואז מה? מה לגבי רובוט שמקריא סיפורים לילדיכם? רובוט שתוכלו לספר לו על הצרות שלכם? מי מאתנו בסופו של דבר יהיה ראוי לחברת אנשים אחרים?"



מומחים למדעי המחשב טוענים כי הבעיה נובעת ממה שנראה כרפלקס אנושי בסיסי להתייחס לעצמים שמגיבים לסביבה כאל עצמים חיים, גם כשאנו יודעים היטב כי אינם כאלה.



בסוף שנות ה-90 בני נוער בכו כשהטמגוצ'י, חיות המחמד הדיגיטליות שלהם, מתו. אנשים שרכשו את שואבי האבק הרובוטיים רומבה נהגו להלביש אותם בבגדים ולתת להם שמות חיבה.



"כמשהו מגיב אלינו, אנו בנויים כך שנגיב באופן רגשי - גם כשאנו בטוחים ב-110% שזה לא אנושי", אמר קליפורד נאס, פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת סטנפורד. "מה שמעלה שאלה אתית: האם עלינו לספק צרכים של אנשים בעזרת משהו שביסודו של דבר משלה אותם?"



ייתכן שהתשובה טמונה בהסכמה של האדם להשתתף במניפולציה מעין זו.



ד"ר אדוארד בויר מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מסצ'וסטס זכה במענק של מיליון דולר לפיתוח מערכת של אינטליגנציה מלאכותית המסייעת בשיקום מכורים לסמים. המכורים לשעבר יזינו מידע למערכת, ויענדו צמידים עם חיישנים שעוקבים אחר מידע פיסיולוגי הקשור להשתוקקות לסמים. בתגובה לעלייה חדה בדופק הלב שאינה קשורה למאמץ פיסי, לדוגמה, יישלח אות לטלפון הסלולרי של המשתמש, שבתורו יציג הודעה כמו "מה אתה עושה עכשיו? האם זה זמן טוב שנדבר?", ובמידה שאין תגובה תדירות ההודעות גוברת.



עם יחידות gps ואלגוריתם נכון, מערכת שכזאת תוכל להציע נתיבים חלופיים כשהמכור לשעבר מתקרב למקומות שבהם הפיתוי רב עבורו - כמו פינת הרחוב שבה נהג לרכוש סמים. מכשיר הטלפון יוכל בתגובה להציג תמונות של ילדי המשתמש או להשמיע שיר מעודד.



"זה עובד כשמתחילים לראות במערכת בת לוויה אמינה", אמר ד"ר בויר. "המערכת מיועדת להיות שם עבורכם".