תוכנית חכ"מ לחוסך הטיפ"ש

משרד האוצר והממונה על שוק ההון פרסמו טיוטה נוספת של תקנות לניהול קרנות הפנסיה. האוצר עובד במרץ כדי לערוך שידוד מערכות בתחום הבעייתי והמורכב הזה, ובצדק. חברות הביטוח מעמידות צי של מומחים מול צי המומחים של האוצר, במטרה להבין את המשמעויות של ההחלטות החדשות המגיעות אליהם חדשות לבקרים בשנים האחרונות. צי המומחים שלהם במערכות המידע מעכל את המשמעויות ומשגר בהתאם למבוטחים הודעות לקוניות על השינויים. מההודעות האלה המבוטחים יכולים להבין דבר אחד ברור – הם מממנים ציים גדולים של מומחים בתחומי אקטואריה, פיננסים, מערכות מידע ועוד. הם כמובן מממנים גם את כל שלל המומחים של האוצר שמנסים למצוא את הדרך הטובה ביותר לנהל את כספיהם, שבינתיים רק מצטמצמים.

האמת העולה מדפי החשבון של קרנות הפנסיה ברורה – הרווח הגדול ביותר מהקרנות האלה הוא החיסכון במס. התשואה של מנהלי הקרנות בטווחים הארוכים, בניכוי העמלות שלהם, שערורייתית. המודל החדש שהושק השבוע נקרא מודל חכ"מ (חיסכון כספי מותאם). זה מאוד נחמד שמתכננים שונים מעניקים לתוכניות שלהם שמות הכוללים סופרלטיבים, אבל אם בצוות שלהם היה גם מומחה שיווק ייתכן שהוא היה מעדכן אותם בכך שהציבור כבר מכיר את התרגיל והוא כבר חושד מראש בכל מה שנקרא יפה, חכם, מקסים וכדומה. במיוחד אם השם הארוך תוכנן במיוחד כדי להתאים לראשי תיבות שכאלה.

בכל מקרה, החכ"מ הזה אומר שהחברות יצטרכו לבנות מסלולי חיסכון שונים המותאמים לגילאי החוסכים. כך מי שעומד לפרוש לגמלאות לא יהיה במסלול ארוך טווח המתאים לצעירים שגיל הפרישה שלהם מאפשר להם השקעות ארוכות טווח. ומדוע אנחנו לא שומעים על-כך זעקות ותלונות מחברות הביטוח? מדוע הן לא מלינות על החיים הקשים שעושה להם האוצר? על חוסר היציבות, ההוצאות הגדולות, התנודות בשוק שאמור להיות סולידי מאוד?

התשובה פשוטה: כל עוד המדינה היא זו המשלמת את התשואה הגדולה ביותר לחוסכים, והיא גם מחייבת את כולם להפריש כספים לחברות הביטוח, אז כל היתר זניח. מה איכפת לחברות הביטוח שהאוצר משנה את השמות מ"רמת סיכון" ל"מותאם לגיל"? מה איכפת להם לתת תחושה לחוסכים שהן תחת פיקוח מתמיד ושלמישהו ממש איכפת מהכסף שלהם? אז זהו, שאם גם אתם חושבים כך, כדאי שתתעוררו, ומהר, לפני שתצאו לפנסיה.

אבי ז"ל, שעבד כ-40 שנה בחברות הסתדרותיות, גילה שהפנסיה שלו עומדת על 55% מהמשכורת שלו. קרן הפנסיה שלו עברה טלטלות קשות והגיעה להסכם לפיו אבי נאלץ "לוותר" על חלק מהתנאים שהגיעו לו. מיותר לציין שהוויתור הזה לא נעשה על-ידו. בנוסף, כמובן שחלק גדול ממשכורתו לא היה מבוטח לצורכי פנסיה. אבי התנחם בחסכונות אחרים שהיו לו. כך גם רבים אחרים שלא רואים טעם לשקוע במרה שחורה לעת זקנה ומעדיפים להתנחם במה שיש, במקום לבכות את העבר. ומי שרק רוצה להיזכר מעט בעבר, יבין שיש הרבה על מה לבכות. קרנות הפנסיה ההסתדרותיות מימנו מפעלים תרבותיים רבים, שאינם לרווחת הפנסיונרים. הן מימנו קבוצות כדוררגל, השתלמויות בחו"ל ועוד מנעמים רבים למקורביהן, רק לא פנסיה ראויה למבוטחים.

עכשיו אתם ודאי אומרים שהיום זה לא ככה. נכון, לא כך, אך גם לא הרבה יותר טוב. ההנחות הבסיסיות בארץ לא השתנו. ההנחה היא שמרבית המבוטחים בורים ולא מבינים כלום – לא בצרכים שלהם ובטח שלא בכספים שלהם. ואל תנסו להתווכח עם ההנחות האלה, כי כל המערכת מותאמת למטומטמים שלא מבינים. גם לפי הטיוטה האחרונה שפרסם האוצר, כל מה שנותר לנו לדעת הוא מהו גילנו. לפי הגיל יתאימו לנו מסלול. ואם גם זה קשה לכם, אז החברות יעזרו לכם בסיווג אוטומטי לפי גיל. פשוט גאוני!

מישהו היה יכול ללחוש לאוצר שאין צורך לאמץ את הראש יותר מדי ולהמציא תוכניות חכ"מות. הרי עשו את זה קודם במדינות אחרות בעולם, בהן יש כבר תוכניות, שנקרא להן לצורך העניין טיפ"ש (טוב יותר פנסיה שפויה). אלא שלצורך כך, באוצר יצטרכו להשתחרר ממספר דעות קדומות, בעיקר מארבע כאלה:

אמנם הסטטיסטיקה מלמדת ששיעור ניכר מהעומדים לפני גל פרישה ומהקשישים אינם מבוטחים בביטוח פנסיוני כלשהו, או שהם מבוטחים בביטוח חלקי מאוד. אלא שהעובדה הזו לא בהכרח מורה על תכנון לקוי של הציבור. היא בעיקר מלמדת על שיעור עליה מרשים בשני העשורים האחרונים והיא מלמדת על שיעור לא מבוטל של הון שחור. מי שהייתה מטפלת בעשרים השנים האחרונות והרוויחה שכר יפה ו"שחור", כמובן שלא הפרישה לפנסיה שלה בצינורות המקובלים. לכן חוק הפנסיה חובה כלל לא תואם את מרכיבי הבעיה. אנשים כן דואגים לעתידם, אלא אם כן הבעיות שלהם כה קשות שהעתיד הרחוק שהם יכולים לראות הוא מחר בבוקר. במקרים אלה, אכן ראוי שידאגו למחר בבוקר. במדינות מפותחות האזרחים דואגים בעצמם לטווחים ארוכים יותר.

גם זו הנחה גורפת מדי. השיקולים של האנשים מורכבים יותר. כל אחד בונה את ההתפתחות שלו בדרך שונה. מי שמתחיל קריירה, חוסך ללימודים, או עובד תוך כדי לימודים, ייתכן שאין כל טעם בחיסכון הזניח שהחוק מאלץ אותו ואת מעסיקו להפריש לפנסיה. עדיף שאותו אדם ירוויח יותר עכשיו ויממן את לימודיו בפחות שעות עבודה. בעבורו, השקעה בלימודים היא השקעה טובה יותר לפנסיה – טובה מכל קרן אחרת. וזו רק דוגמה אחת מיני רבות.

לא נמאס לכם לראות את ביצועיו של הקוף בתחרות המומחים? ההנחה לפיה רק מומחים פיננסים יודעים להשקיע באפיקים מניבים היא חלק משקר גדול שנועד להרחיק את הציבור מהכסף שלו (ולקרב אותו למומחים...). מתחת למשרדים של עיתון בו עבדתי הייתה מאפייה מפורסמת, שבעליה סיפר לי שכל מה שהוא מבין זה "בלאפות מאפה בשקל, למכור אותו בשניים וחצי שקלים, לעשות 25% ולהגיד תודה לאל". אז תצחקו שבאחוזים הוא לא מבין, אבל התשואות שלו גבוהות מכל מה שתשיגו אי פעם בקרנות המומחים. בעל המאפיה הזה הוא כמובן לא דוגמה יוצאת דופן לאדם עצמאי שהולך עם עצמו ומרוויח.

זו ההנחה היחידה שנכונה כאן. פרופ' מרשל סרנת ז"ל, שהיה חבר בוועדת בייסקי להרצת מניות הבנקים, סיפר לי על ההתנפלות של הבנקים על חברי הוועדה. הם הציעו לכל חבר משרה בדירקטוריון. הם הציעו לו לעמוד בראש בנק. חלק מהחברים הסכימו, אך פרופ' סרנת דחה אותם בנימוס אופייני. ברור שמי שינסה לפגוע בחוקים שמביאים כ-20% מהתל"ג לבתי ההשקעות וחברות הביטוח, לא יוכל ליהנות בעתיד מג'וב מתגמל.