לפי נתוני מחלקת המחקר של בנק ישראל, שיעור העניים בירושלים עמד בשנת 2008 על 41%, כמעט כפול מהשיעור הארצי. הסיבות לנתון המדאיג טמונות בהרכב האוכלוסייה בעיר הבירה 35% ערבים ו-21% חרדים. שיעור התעסוקה בעיר הסתכם ב-43% בלבד ב-2008, לעומת ממוצע ארצי של 54%.
כידוע שיעור האבטלה בקרב ערבים וחרדים גבוה משמעותית מחילונים והנתון הירושלמי לפיכך אינו מפתיע. בנתוני בנק ישראל מצוינת סיבה מעניינת נוספת לעוני רק 9% מהירושלמים מועסקים בתעשייה לעומת שיעור ארצי כפול. הסבר נוסף להיעדר אלטרנטיבות תעסוקה ולבעיית העוני בבירה.
עירית ירושלים מנסה שנים לבצע שינויים בתעסוקה ובהון האנושי בעיר. הנחות במגורים לסטודנטים, מלגות לימודים בהשכלה גבוהה, פיתוח אזורי הייטק נוספים מחוץ להר חוצבים, עידוד תיירות ואטרקציות. הניסיונות, לפחות בינתיים, לא מוצאים ביטויים בנתוני הסטטיסטיקה. לאור הנתונים המאכזבים צפה ועולה השאלה, האם ייתכן שינוי לטובה בעתיד בירושלים? ספק גדול.
גדולי הדור מתעלמים
כדי להגביר את התעסוקה צריך ליצור מקומות עבודה רבים וזו משוואה שאינה קיימת בעיר: התעשייה אינה מתפתחת ומפעלים חדשים נבנים במשורה; קיפאון שורר במלונאות; מסעדות אותנטיות ופאבים במחנה יהודה הם בעיקר יזמות חילונית שמעסיקה חילונים; ועסקים חרדיים לא נפתחים גם בשל חוסר מימון וייעוץ.
נשאלת השאלה מהיכן תבוא הישועה למובטלים, אם בכלל תבוא. ברור שהמנהיגות החרדית לא יזמה כמעט מאומה בתעסוקה זה 63 שנים ותמשיך להתמקד בגמילות חסדים לאברכים עניים. במקום ליצור עבודה, גדולי הדור מעדיפים לעסוק בבעיות הלכתיות וכך העוני מונצח בכל פינה. הסתובבו בשכונת מאה שערים ותראו דלות והזנחה מהי.
המנהיגות הערבית בפועל אינה קיימת בירושלים. אם היא עוסקת במשהו, בהנחה שמאפשרים לה, הרי שהעיסוק הוא פוליטי בעיקרו ונטול קשר או השפעה לענייני תעסוקה וכלכלה. בעוד שחלק מהחרדים מקורבים לשלטון המקומי והארצי ושותפים בו מההיבט הכלכלי בדמות קיצבאות ומענקים, הרי שהערבים נטולי השפעה לחלוטין בתחומים אלו.
קצבאות ובתי תמחוי אינם הפתרון לבעיה הירושלמית, והם, כידוע, עולים ופורחים בעיר. בנוסף, לא נראה שהנושא נמצא בראש מעייני הממשלה או מנהיגי הציבור בעיר. רק נס או שינוי דרמטי בתפיסת הבעיה יכולים להביא לשינוי, והסיכוי לכך נמוך. לכן, לא נתפלא אם נתוני העוני בירושלים ימשיכו גם בעתיד להיות אורח חיים מדכא חברתית וציבורית.
*עו"ד צחי כהן, סגל המרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה. מנהל הקליניקה לזכויות הפרט