המונופולים היו פה תמיד

>> חשבתם שמונופול זה משהו שרק חברות ממשלתיות ענקיות כמו חברת החשמל מחזיקות בו? שמונופולים הם רכושם הבלעדי של ברונים שודדים ותעשיינים חובקי קונצרנים? שריכוזיות הומצאה עם רשתות הסלולר והאייפון?

על מדף ספרי הילדים אפשר למצוא תיעוד מדהים של חיי העסקים של תרבות ההתיישבות העובדת שלפני קום המדינה, המראה לנו שהשאיפה למונופול היא סטייה אנושית בסיסית מאוד. שורשי הקשרים בין ההון לשלטון נמצאים בתקופות שבהם השלטון היה בידי בריטניה הגדולה, ואולי עוד לפניה, בתקופת האימפריה העותומנית. הקטע הבא יוצג בהשמטת שם הגיבור, ובסופו תוכלו לדעת במי מדובר ולהביא על סיפוקה את סקרנותכם.



"פעם אחת התארגנה משלחת של נשים ובאה עד לפני ראש המועצה בדרישה להחליף את יוסקה, או לפחות להתיר הקמת בית חרושת נוסף לקרח, כדי שיקום ליוסקה מתחרה, ואז יחשוש הלז לפרנסתו וייטיב את נוהגו. ראש המועצה הבטיח לעיין בדבר... אבל בינתיים חלף זמן רב ולא נעשה דבר.



"... ואם כך, מי הם בעליו האמיתיים של בית החרושת לקרח?"



"אספר לך את האמת", צחק שומסקי בהנאה.



"אתה", שאל א' בפליאה.



"יפה ניחשת... אינני הבעלים היחיד", הוסיף שומסקי, "אבל מי השותף שלי, לא תנחש".



"מי השותף שלך, שומסקי?"



"בוא ואלמד אותך פרק בהלכות עולם. אם אני בונה לעצמי בית חרושת, שיש סיכויים להרוויח ממנו הרבה מפני שכל המשפחות נזקקות לקרח, אני קודם כל משתדל להבטיח לעצמי שלא יקומו לי מתחרים. ובכן, במי עלי לבחור כשותף לשם כך?"



"איני מבין", לא קלט א' את התורה.



"לא קשה להבין. אני צריך לבחור באותו אדם שיש לו הסמכות להעניק לאנשים אחרים רישיונות לבנות בתי חרושת".



"ראש המועצה?!", קרא א' כלא מאמין.



"כן. הוא שותף סמוי שלי, ואני בעליו הסמוי של בית החרושת. ככה מתנהלים העניינים".



ומניין לקוח הקטע המאלף הזה? הדברים הציניים המצוטטים כאן לקוחים מספר ההתבגרות הנוסטלגי של אסתר שטרייט וורצל, "אורי". א' הוא אורי, נער מתבגר המתיידד עם שלמה שומסקי, פרדסן עשיר מהמושב שבו הוא גר. אותו פרדסן - ותעשיין סמוי כפי שמתגלה לאורי - הוא אדם שהתחלתו צנועה, שבנה את הונו בעשר אצבעותיו וקדחת העשייה והתנופה בוערים בעצמותיו. שומסקי אינו מתואר כנצלן חסר לב, אלא כאדם חביב הלוקח את אורי תחת חסותו, ופועל לאחר מכן בגבורה למען שחרור ישראל מעול המנדט הבריטי. ואולם ברגע שבו ידידו הצעיר והתמים מבין את הקומבינה, משהו בלבו קופא. עם זאת, הדחייה שמעוררת בו הפרת ההגבלים העסקיים הזו מתפוגגת במהרה.



"אורי" יצא לאור ב-1969 ונודע בזכות התיאור הרגיש של עולמו הפנימי של נער מתבגר, על רקע הולדתה של המדינה ומערכות היחסים בינו לבין הוריו, מוריו ואהובת נעוריו. בקריאה כבוגרים, כמעט נדמה לנו שאורי הוא רומן מפתח. רבבות קוראים צעירים ביקשו משטרייט וורצל לגלות להם מה עלה בגורלו של אורי, שבסוף הסיפור מצטרף לשיירה פורצי מצור העולה לירושלים.



גורלו של אורי יישאר עלום, אבל אפשר לנחש מה קרה לשומסקי: הוא בוודאי התיידד עם כמה עסקני מפתח ממפא"י וסידר לעצמו כמה רישיונות לעסקים נוספים, רווחיים אפילו יותר ממונופול חלוקת קרח. הפרדס שאותו עיבד במו ידיו ואהב כל כך, הופשר לבנייה למגורים תוך כמה עשורים, ועפרה בתו הפיקחית והשובבה, אהובת הנעורים של אורי, פרשה לא מכבר מתפקיד יו"ר קונצרן התעשייה, הבנייה והתובלה שאביה הוריש לה.