>> במשך למעלה מ-45 שנה בניתי עם שותפי צבי ציטרין עשרות בניינים בתל אביב וברחבי גוש דן, והיינו מראשוני הקבלנים שהתחילו בשחזור ושימור המורשת של העיר הלבנה. המעניין ביותר היה הבניין היפה ברחוב מונטיפיורי 36, המשמש כיום מלון בוטיק ומסעדת יוקרה.
הפרויקט התחיל לפני כ-12 שנה. כבר בימים הראשונים נוכחנו לדעת איזה מחסור בחומרי בניין שרר בתקופה בה נבנה הבית: בתקרות מצאנו זיפזיף, אבני כורכר, קונכיות ומעט מאוד מלט וברזל דק להחריד. בחגורות שמעל המשקופים לא היה ברזל כלל, וכנראה שכבר אז סמכו על המזל ועל האמרה כי בעזרת השם יהיה בסדר. בקירות שהיו בנויים לבני "סיליקט" מצאנו קופסאות סיגריות ריקות כמו "מטוסיאן", "דובק 10" ו"נלסון". מצאנו גם קטע עיתון מקומט המודיע על מופע בידור של "חברה טראסק".
ניכר היה שהקבלנים באותה תקופה חסכו ככל הניתן בעלויות גם בגלל המחסור וגם בגלל הרצון להרוויח יותר. לעתים כשעבדנו על קיר אחד, התמוטט גם הקיר שמנגד. עבדנו בזהירות יתרה. לא התרתי עבודה בבניין עם כלים שגורמים לוויברציות, וביציקות הקפדתי שבזמן שפיכת הבטון יש לעשות הפסקות כדי לא לגרום לזעזועים במבנה.
גם העירייה לא הקלה על חיינו, ולעתים קרובות נעצרה העבודה לימים ואף לשבועות עד שהאחראים על השימור יואילו להגיע לבניין כדי לחוות דעתם על צורת המשקוף, מעקות הברזל, או הצבע.
כשהגענו לבניית כיפת הבניין, חיכינו חודשיים עד שבעל המקצוע שנבחר על ידי העירייה יגיע לבצע את העבודה. לעתים הרגשתי כאילו אני בונה את כיפת הקפלה הסיסטינית. לבסוף סיימנו את השחזור והשימור בסיפוק רב, ושמחנו שגם בתחום זה הוספנו נדבך חשוב בבנייתה של עירנו האהובה.
-
הכותב הוא קבלן בניין, חבר ארגון הקבלנים והבונים תל אביב-יפו, בת ים
שימור במונטיפיורי
זיגמונד נוטקביץ
16.7.2010 / 9:43