יצרני החלב מדווחים על ירידה של 14% בתמורה ממכירת חלב למחלבות

בכנס שקיימו לאחרונה יצרני החלב בישראל במושב בטחה שמועצה האזורית מבטחים בנגב, דווח כי בשנתיים האחרונות (יוני 2008-יוני 2008) חלה ירידה של 14% בתמורה ("מחיר המטרה") שמקבלים יצרני החלב ממכירת חלב למחלבות. בעוד שביוני 2008 הסתכמה התמורה ב-2.16 שקלים לליטר, היא ירדה ביולי 2010 אל מתחת ל-1.90 שקלים לליטר.



ענף החלב אינו מבוסס ונשען על שוק חופשי, בו מחירי המוצרים נקבעים על סמך היצע וביקוש, אלא על סל עלויות נורמטיבי המורכב ממחירי המספוא (תערובות) להזנת הבקר הנקבעים בשוק הסחורות העולמי. הסחורות הללו כוללות שעורה, חיטה, תירס, השאריות (כוסבה) הנותרות במפעלי יצור השמנים לאחר מיצוי השמן מגרעיני חמניות, כותנה, סויה, קנולה, זיתים ועוד. מרכיבים נוספים הקובעים את התמורה לחלב הם השינויים החלים במדד המחירים לצרכן ומרכיבי עלות נוספים, אך העיקר במקדם התייעלות שנקבע ל-2% בשנה, בו חויבו יצרני החלב במהלך העשור האחרון במסגרת הרפורמה בענף החלב. מדובר בהפחתה אוטומטית של 2% בשנה בתמורה שמשלמות המחלבות ליצרני החלב.



מנכ"ל התאחדות מגדלי בקר יעקב בכר, אמר בסוף השבוע כי על פניו יש התאמה בין ההוזלה במחירי התערובות בשוק העולמי לתמורה הנגזרת מהוזלה ליצרני החלב, אך אין זה משחרר את היצרנים מחובתם לבדוק היטב את המחירים בהם הם רוכשים את מנות המזון במכוני התערובת ובמרכזי המזון.



לדבריו, הסיבה העיקרית לירידה החדה והמתמשכת בתמורה היא תוצאת מרכיב ההתייעלות האוטומטי, הפוגע ביצרנים ללא קשר להתייעלות בפועל. מדובר בסעיף שכותש את רווחיות הרפת, בעיקר את רווחיות הרפתות הקטנות במשק המשפחתי במושבים, בהן מייצרים 400-500 אלף ליטר לשנה בעוד שהבעיה פחות חמורה במשקי החלב הגדולים בהם מייצרים 2.5-2.7 מיליון ליטר בשנה.



"מקור הבעיה בשל העובדה שלא קצבו מועד לסיום ההתייעלות הזו. הרי לא יעלה על הדעת שהאוצר יחייב את המחלבות להפחית לנצח את התמורה שהן משלמות ליצרנים ב-2% לשנה. יש גבול להתייעלות שהיצרן יכול לעמוד בה. כבר אין מדובר בהתייעלות, אלא בפגיעה קשה בהכנסות יצרני החלב ובמקרים רבים בפגיעה קשה ברווחיות".



יצוין כי מלבד מספר מצומצם מאוד של מוצרי חלב, שמחיריהם מפוקחים על ידי משרד החקלאות והתמ"ת ומחיריהם לצרכן מגלמים את הירידה בעלויות היצור, מרבית מוצרי החלב (95%) אינם מגלמים את הירידות הללו במחירים לצרכן. הסיבה לכך היא, ששוק מוצרי החלב הוא שוק חופשי ותחרותי, בו מחירי המוצרים נקבעים על ידי המחלבות והמשווקים הקמעוניים (רשתות השיווק) על סמך היצע וביקוש וללא קשר לעלויות היצור הריאליות מה גם שמחיר חומר הגלם (החלב) הוא לא מרכיב מרכזי בתשומות היצור של מוצרים כמו מעדני חלב, מרבית הגבינות הקשות ומרבית משקאות החלב.