>> את תחום ה-personal finance - הניהול הפיננסי האישי - ניתן לסכם כך: למד לחיות ברמת חיים שהולמת את האמצעים שלך מצד אחד, ושקוד על דרכים להגדיל את האמצעים שלך מצד שני.
הזרם המרכזי של הבלוגרים שעוסקים בכך, ואני בתוכו, טוען שאת מרבית הפוקוס צריך להקדיש לשינוי בסגנון החיים - שכולנו יכולים להיות מאושרים עם הרבה פחות כסף ממה שאנחנו מוציאים בדרך כלל.
רמיט סתי, אחד הבלוגרים המצליחים בתחום נמנה עם קבוצה קטנה של בלוגרים שמבטלת את הגישה הזאת לחלוטין. מבחינתו, חיפוש דרכים לצמצום ההוצאות הוא בזבוז זמן. במקום זאת, הוא אומר, אנחנו צריכים להקדיש את כל המאמצים להגדלת ההכנסות.
כדי להצדיק את הגישה שלו הוא משתמש בשלושה טיעונים:
1. "לחסוך זה כמו דיאטה: מתמידים חודש או חודשיים ואחר כך נשברים".
2. "מרבית ההוצאות שלנו הן תוצאה של אורח חיים. קיצוץ בהוצאות משמעותו התנתקות מהמעגל החברתי".
3. "יש גבול לכמה שאנחנו יכולים לחסוך, אבל אין שום גבול לכמה שאנחנו יכולים להרוויח".
אל תמהרו לשמוח. סתי אולי פוטר אותנו מהצורך לחסוך, אבל מיד אחר כך הוא תובע מאתנו להתחיל לעבוד. לעבוד קשה כדי להרוויח יותר: "מרבית האנשים יבלו את הקיץ במנוחה, יסתכלו על ההרים וישתו כדי לטשטש את החושים. תשכחו מהם. אתם הולכים לדרוס אותם עם משאית".
העצה הראשונה של סתי היא להקדיש את ארבעת השבועות הקרובים לחיפוש אחר רעיון. המטרה היא לא להרוויח עוד 20 שקל לשעה בחלוקת עיתונים אלא עוד 5,000 שקל בחודש ממשהו שאנחנו אוהבים.
כדי לעשות את זה אנחנו צריכים לדבר עם אנשים. הרבה אנשים. להציע רעיונות, לזהות צרכים ולגלות אם יש משהו שאנחנו אוהבים לעשות, ושיש מישהו שמוכן לשלם עליו כסף. כל הרעיונות צריכים להיות מבוססים על כישורים קיימים. הדבר האחרון שאנחנו צריכים, הוא אומר, זה לנסות לרכוש כישורים חדשים. כשנתקבע על משהו לא צריך לפחד להיכשל. אנחנו כנראה ניכשל כמה פעמים, אבל אם נתמיד, לפי רמיט, בסוף נהיה עשירים.
אין ספק שיש משהו מושך בגישה של סתי. החסכנים אצלו הם הלוזרים, ואילו הווינרים הם יזמים. אני מוכן לקבל את זה, בתנאי שמבינים כמה עבודה הוא דורש.
וזה מעלה את השאלה: מה מניע אנשים? מה גורם לאנשים להתאמץ כדי לשפר את מצבם הכלכלי? מה יכול לגרום לנו לעבוד יותר ממה שצריך, לחזור הביתה מיום עבודה ולהתחיל אחד חדש מיד לאחר מכן? מניסיוני, התשובה הנפוצה ביותר היא: "חופש כלכלי". אבל מהו החופש הכלכלי הזה? לטוס במחלקה ראשונה? להזמין בלי חשבון דרינקים בפאב? אלה דברים שאולי כיף לפנטז עליהם, אבל רק מעטים יהיו מוכנים לעבוד קשה בשביל להשיג אותם.
לא. חופש כלכלי עבור רוב האנשים זה משהו אחר. זהו החופש לעבוד בעבודה שהם אוהבים בלי קשר לתלוש המשכורת: לעסוק בהוראה ולשמור על רמת חיים גבוהה, לפתוח עסק מבלי לחשוש שלא ייכנסו לקוחות, או לחלופין לשבת בבית ולסחור במניות. במלים אחרות, כשאנשים מוכנים להקריב ולהתאמץ כדי להשיג חופש כלכלי, מה שהם בדרך כלל רוצים זה שינוי בקריירה, ופה אני נפרד מרמיט - זה לא מה שמטריד את רוב האנשים.
מרבית האנשים מרוצים מאורח החיים שלהם. מה שיעשה אותם עוד יותר מרוצים זו הידיעה שהם ממשיכים להתקדם כלכלית, ושיום אחד, בעוד כמה עשרות שנים, הם יוכלו לפרוש ולשמור על רמת החיים שאליה הם התרגלו.
מי שרוצה שינוי מיידי, אולי כדאי לו להקשיב לסתי. אבל למי שרוצה שינוי בטוח והדרגתי, עדיף להמשיך אתי.
-
הכותב הוא מהנדס תוכנה ועורך הבלוג "איזהו עשיר?"whoisrich.cafe.themarker.com
להוציא פחות או להרוויח יותר
עזרא אוחיון
18.7.2010 / 7:06