הרדודים מול העמוקים

>> מחקר חדש מבשר טובות להוצאות הספרים. במחקר העניקו החוקרים ל-852 תלמידים מעוטי יכולת 12 ספרים (לבחירתם) שאותם לקחו לביתם בסוף שנת הלימודים. הם עשו זאת במשך שלוש שנים רצופות.

לאחר מכן בחנו החוקרים, בראשות ריצ'ארד אלינגטון מאוניברסיטת טנסי, את תוצאות המבחנים של אותם תלמידים. הם גילו כי התלמידים שלקחו את הספרים הביתה השיגו תוצאות גבוהות יותר באופן משמעותי במבחני הקריאה לעומת תלמידים אחרים. אותם תלמידים גם הושפעו פחות מאפקט "הדעיכה הקיצית" - אותה ירידה ברמת הלימודים שמשפיעה בעיקר על תלמידים ממשפחות מעוטות יכולת במהלך חופשת הקיץ. למעשה, נראה כי עצם החזקת אותם תריסר ספרים נשאה השפעה חיובית לא פחות מזו של השתתפות בשיעורים בחופשת הקיץ (שילוב של קייטנה ושיעורי השלמה).



מחקר זה, לצד מחקרים רבים אחרים, ממחיש את כוחם האדיר של ספרים. אנו כבר יודעים, ממחקר שנערך ב-27 מדינות, שילדים שגדלים בבית שיש בו 500 ספרים נשארים בבית הספר זמן רב יותר ומצליחים יותר בלימודיהם. מחקר חדש זה מראה כי גם הכנסת ספרים לבתים שבהם אין כמות כזאת של ספרים תורמת במידה ניכרת להישגים הלימודיים.



באחרונה זכו חסידי האינטרנט לבשורות רעות. ג'ייקוב ויגדור והלן לאד מבית הספר סנפורד למדיניות ציבורית באוניברסיטת דיוק, בחנו את השימוש במחשב בקרב חצי מיליון תלמידים בכיתות ה' עד ח' בצפון קרולינה. החוקרים מצאו קשר ישיר בין השימוש במחשבים אישיים ובחיבור אינטרנט מהיר ובין ירידה ניכרת בציונים במתמטיקה ובקריאה.



מחקר זה, שהשלים מחקרים אחרים, גילה כי הגישה לחיבור אינטרנט מהיר אינה בהכרח טובה לילדים ועלולה לפגוע בביצועים האקדמיים שלהם. המחקר נעשה תוך שימוש בנתונים שנאספו בין 2000 ל-2005 - לפני עידן הפייסבוק והטוויטר.



שני מחקרים אלה מזינים את הוויכוח שסובב סביב ספרו של ניקולאס קאר, "the shallows" (הרדודים). קאר טוען כי האינטרנט מוביל לתרבות של קשב קצר-טווח. הוא מסתמך על מחקרים רבים שמראים כי העולם ההיפר-מקושר, המאופיין בהסחות דעת מרובות, פוגע ביכולת של אנשים לעסוק בחשיבה עמוקה או בהרהורים רציניים.



המדיום הוא רק המדיום



טענותיו של קאר עוררו התנגדות. מבקריו מצביעים על עדויות שמשחקי מחשב וביצוע חיפושים באינטרנט דווקא משפרים את יכולת האדם לעבד מידע ולמקד את תשומת הלב. לטענתם האינטרנט הוא ברכה לחינוך, ולא איום.



ואולם נדבנית שתורמת ספרים לילדים מעוטי יכולת השמיעה הערה מעניינת. לא הנוכחות הפיסית של הספרים היא זו שיצרה את ההשפעה הרבה ביותר, היא טוענת. היה זה השינוי באופן שבו הילדים תופשים את עצמם בעודם בונים ספרייה ביתית. הם רואים את עצמם כקוראים, כחברי קבוצה שונה.



הוויכוח של אינטרנט לעומת ספרים מבוסס על ההנחה שהמדיום הוא המסר. אך לעתים המדיום הוא רק המדיום. מה שחשוב הוא האופן שבו אנשים תופשים עצמם בזמן שהם עוסקים בכל אחת מהפעילויות. אדם שנהפך לאזרח של עולם ספרייה נכנס ליקום היררכי. למעלה נמצאות יצירות הספרות הקלסיות ובתחתית ספרי הקריאה שנועדו לחוף הים.



אדם נכנס לעולם זה כטירון, ולומד אט אט את יצירות הסופרים והמשכילים הדגולים. הקוראים שוקעים לתוך עולמות חלופיים עמוקים ומקווים להשיג מכך ידע. כותבים שמצליחים להעביר את הידע הזה זוכים להערכה.



לאזרח האינטרנט החוויה שונה לחלוטין. האינטרנט מרסק את ההיררכיה ואינו מדורג בהתאם לרחשי כבוד. אולי המצב היה שונה אילו הומצא האינטרנט באנגליה הוויקטוריאנית, אך תרבות האינטרנט יוצאת מהתרבות האמריקאית העכשווית. תרבות האינטרנט היא שוויונית. הצעירים שולטים בה יותר מהמבוגרים. המדיה החדשה נחשבת מעודכנת יותר מהמדיה הישנה. הפעילות הדומיננטית היא פולמוס חופשי, חסר כבוד ואנטי-אוטוריטרי.



תרבויות שונות אלה מטפחות סוגי למידה שונים. המסאי המהולל ג'וזף אפסטין ביצע הבחנה בין להיות בעל מידע, אופנתי ומתורבת. האינטרנט מסייע לאנשים לצבור מידע - ידע בנוגע לאירועים עכשוויים, לשערוריות האחרונות ולאופנות החשובות. האינטרנט מסייע גם ללמוד על המתרחש, כפי שכתב אפסטין, "במים שוקקי החיים שמחוץ למיינסטרים המשעמם".



ואולם עולם הספרות מסוגל טוב יותר לסייע לאנשים ליהפך למתורבתים, להשיג ידע ושליטה בכמה גורמים בעלי חשיבות ארוכת טווח. כדי ללמוד דברים מעין אלה, עליכם לפנות למוחות דגולים משלכם. עליכם להקדיש את הזמן לשקוע בעולמו של הכותב. עליכם לכבד את סמכות המורים.



כעת, מוטב כי עולם הספרות יעודד זהות מסוג זה. תרבות האינטרנט אולי מסוגלת להפיק אנשי שיחה טובים יותר, אך תרבות הספרות מפיקה תלמידים טובים יותר. תרבות הספרות טובה יותר בניפוי הדברים החשובים מהדברים הבלתי חשובים, ולהפוך את הדברים החשובים לבעלי ערך רב יותר.



אולי זה ישתנה. כבר היום אפשר לראות כמה מובלעות של "הגווארדיה הישנה" (אתרים בעלי גישה אינטלקטואלית ומעמיקה יותר), שנפתחים ברחבי האינטרנט. ייתכן שהוויכוח האמיתי הוא לא ספרים נגד האינטרנט, אלא כיצד לבנות תרבות נגד באינטרנט שתיטיב לעודד אנשים לבצע למידה רצינית.