מי מפקח על חלוקת שטחי המדינה?

>> הדיווחים על המתחולל מאחורי הקלעים של מנגנון חלוקת רישיונות החיפוש אחר אוצרות הטבע מטרידים ביותר. זו לא בהכרח זהות המעורבים בענף הרגיש והמקצועי של חיפושי הגז והנפט, אלא הדרך שבה מתנהלת הרגולציה בנושא, שנדמה כי שכחה שבחלוקת נכסי מדינה עסקינן.

אם לא די היה בכך שחלוקת רישיונות החיפושים והקידוחים נעשית שלא בהליך מכרזי, ומאושרת בידי נציגי ציבור הממונים בידי שר תשתיות, בלא נציג ממשלה אחד - הרי שכעת מתברר כי המלצת הממונה על החיפושים ואשרור מועצת הנפט להמלצתו אינם בגדר סוף פסוק, ומהווים כר לסחר-מכר חשאי ולכן מדאיג, בין זכיינים לבין רגולטור. כיצד מתבצעת החלפת ידיים בזכויות חיפושים עוד בטרם הוכרזו הזוכים בזכויות? מדוע מעורב לכאורה הרגולטור במו"מ עסקי? האם הדיונים שמתקיימים כעת במשרד התשתיות מלווים בעריכת פרוטוקול מסודר?



ביום שישי האחרון אישרה הממשלה את הצעת התקציב, שבמסגרתה דרש האוצר לשלב שניים מאנשיו לצד שניים מקרב עובדי משרד התשתיות - בין תשעת חברי מועצת הנפט. זאת, בעקבות הטענות שהועלו באשר להיעדר שקיפות ואי כפיפות לחוק חובת מכרזים. ואולם נראה שעד שייושם התיקון לחוק לאחר אישורו בכנסת, עלול השינוי להיות בגדר מעט ומאוחר מדי.